מוקדם לקבוע מי ייצא מנצח מן המלחמה באוקראינה, ובינתיים – בצידו האחר של כדור-הארץ – מעצמת העל הצומחת בוחנת את האפשרויות שבפניה. יש הטוענים, כי סין ורוסיה יבנו יחדיו ציר אנטי-דמוקרטי. אחרים טוענים שארה"ב יכולה להוביל את סין להתנתק מרוסיה ולבודד את ולדימיר פוטין. אקונומיסט סבור, ששני התרחישים אינם סבירים. העמקת הקשרים עם רוסיה תודרך בידי אינטרס עצמי זהיר, תוך שסין מנצלת את המלחמה כדי להעמיק את מה שהיא רואה כשקיעתה הבלתי נמנעת של ארה"ב. המוקד יהיה כל העת על חלומה שלה ליצור חלופה לסדר העולם המערבי הליברלי.
הן פוטין והן שי ג'ינפינג רוצים לחלק את העולם לאיזורי השפעה הנשלטים בידי כמה מדינות גדולות: סין במזרח אסיה, רוסיה באירופה, וארה"ב תיאלץ להסתפק בסביבתה המיידית. סדר עולם זה לא יכלול ערכים אוניברסליים או זכויות אדם, אותם שי ופוטין רואים כתרגיל שמטרתו להצדיק את הפיקוח האמריקני על האיזורים "שלהם". לדעתם, רעיונות אלו יהיו בקרוב רק שאריות של מערכת גזענית ובלתי יציבה, אשר תוחלף בהיררכיות בהן כל מדינה יודעת את מקומה במאזן הכוחות הכולל.
לכן רוצה שי שהפלישה הרוסית תפגין את אין-האונות של המערב. אם העיצומים על רוסיה ייכשלו, סין תחשוש פחות מנשק זה. אם פוטין יאבד כוח בשל טעויותיו באוקראינה, הדבר יזעזע את סין ויביך את שי שייראה כמי ששגה גם הוא – בעיה כאשר הוא מבקש כהונה שלישית וחריגה כמנהיג המפלגה הקומוניסטית.
בשל כל אלו, התמיכה הסינית ברוסיה היא מוגבלת. השוק הרוסי קטן. בנקים וחברות בסין אינם רוצים לאבד עסקים בעלי ערך גבוה בהרבה בכך שיפרו את העיצומים. רוסיה חלשה מתאימה לסין, משום שלא תהיה לה ברירה אלא להתייצב לצידה: לתת לסין גישה לנמליה, לספק לה נפט וגז בזול, להעביר לה טכנולוגיה צבאית רגישה (אולי אפילו בתחום הגרעיני) ועוד. שי גם מאמין שפוטין אינו צריך ניצחון מוחץ; די בכך שישרוד. פקידים סינים אומרים בביטחון, שהאחדות המערבית תתפורר ככל שהמלחמה תתמשך וכאשר המחיר יעלה מבחינת הבוחר המערבי. בייג'ינג כבר מנסה להפריד בין ארה"ב לאירופה, כאשר היא טוענת שוושינגטון מנסה להגביר את כוחה והאירופים הם המשלמים את המחיר.
