לפני הקורונה סברו מומחי בריאות, כי ארה"ב ערוכה היטב להתמודד עם התפרצות רצינית של מחלה. באה הקורונה וגילתה שההפך הוא הנכון. שיעור התמותה בה גבוה ב-63% מאשר בכל מדינה עשירה אחרת. מספר המתים ל-100,000 הוא 295 – לעומת 245 בבריטניה, 152 בגרמניה ו-99 בקנדה. יש לכך סיבות רבות: בעיות תקשורת ודיס-אינפורמציה, פיגור בהתחסנות, תשתית רעועה של בריאות הציבור, חוסר שוויון בבריאות ומצב בריאותי גרוע של האמריקנים.
אף מדינה לא הגיבה לקורונה בצורה מושלמת – מדגישים סיירה מאדאד מאוניברסיטת הרווארד ופרופ' רבקה כץ מאוניברסיטת ג'ורג'טאון במאמר ב-Foreign Affairs. מדינות ה"אפס קורונה" של סין אומנם הובילה לשיעורי תחלואה ותמותה נמוכים, אך במחיר כבד של בידודים, עוד ועוד סגרים ופגיעה קשה בחירויות הפרט; וכעת היא לא עובדת. מדינות שהתמודדו בהצלחה עם הגלים הראשונים, כמו הונג-קונג וקוריאה הדרומית, ניצבות כיום בפני עלייה בתחלואה ובתמותה. ארה"ב יכולה ללמוד מנסיונן של מדינות אחרות, אבל עליה להתמקד בצעדים שיש להם היתכנות פוליטית וחוקית, כולל התמודדות עם דיס-אינפורמציה, הסברה מדעית טובה יותר, הגברת האמון בממשל ושיפור תשתיות הבריאות.
לאורך רוב המגיפה לא ביצעה ארה"ב מספיק בדיקות, ולמרות שכיום כל אמריקני יכול להידבק – באירופה ובאסיה אפשרות זו הייתה קיימת מוקדם בהרבה, כאשר חשיבותן של הבדיקות הובנה כהלכה. הסרת מחסומים של מחיר ונגישות הפכה את בדיקות האנטיגן לשגרתיות כמו משחות שיניים במדינות כמו גרמניה, סלובקיה ובריטניה. התרבות של בדיקות תכופות אפשרה לנדבקים לבודד את עצמם וכך למנוע הדבקה נוספת. אם זה היה המצב בארה"ב, ניתן היה למנוע חלק מ-80 מיליון החולים וקרוב למיליון המתים – טוענים מאדאד וכץ. כעת הבעיה איננה זמינות הבדיקות אלא הבטחת המימון לביצוען.
בחיסונים הובילה ארה"ב על פני רוב העולם, אבל אפילו כיום 18% מהאמריקנים היכולים להתחסן לא קיבלו אפילו זריקה אחת. מסע ההתחסנות נתקל במכשולים דמות חשש כללי מחיסונים, דיס-אינפורמציה ופוליטיזציה של בריאות הציבור. 65% מהאמריקנים קיבלו שתי זריקות ורק 29% קיבלו את השלישית, מה שמציב את ארה"ב במקומות ה-65 וה-70 בעולם (בהתאמה). בעיה מרכזית בהתחסנות היא האמון הנמוך בממשל, לצד העדר לכידות קהילתית.
תקשורת יעילה על מחלה בהתהוות מוסרת את המידע, מגבילה את האמון בממשלה ומאפשרת לציבור להגן על משפחות וקהילות. במקרה של התגובה לקורונה בארה"ב, זה הפך להיות אחד הנושאים הסבוכים והקשים ביותר. מדינות אחרות התמודדו גם הן עם אותה בעיה, אם כי חלקן נהנו מאמון גבוה יותר בממשלות או מהיתרון של נסיון עבר בהתמודדות עם מגיפות. מה שברור הוא החשיבות העצומה של תקשורת כנה ותדירה עם הציבור באמצעות מעבירי מסרים הנהנים מאמון; ניו-זילנד וגרמניה הצליחו בכך במיוחד. בארה"ב, לעומת זאת, רק מעט עובדים בתחום בריאות הציבור קיבלו הכשרה בהעברת המידע ובהתמודדות עם מידע כוזב. כל המדינות חייבות להעמיד את התקשורת במקום גבוה בסדרי העדיפות שלהן כאחד מלקחי הקורונה, מדגישים מאדאד וכץ.
