מתיו פריס, פרשן בכיר בעיתון הבריטי טיימס, נתקל בשתי נשים דוברות רוסית בהליכתו בלונדון. הוא נדהם מתגובתו, שצצה לפני שיכול היה לחשוב עליה: עוינות כלפי שתי נשים חפות מפשע. "הן לא צריכות לדבר בכזה קול רם, לא ברוסית", חשב. הוא התגבר עליה במהירות, אבל צופה שככל שהמלחמה באוקראינה תתמשך – ירבו תגובות כאלה ברחבי העולם, ואולי יתמשכו שנים רבות. האם הרשע הוא רק ולדימיר פוטין, או שמא רוסיה? אות קין מוטבע בתרבות המערבית על אדם אחד ואומה אחת, אדולף היטלר וגרמניה הנאצית – מזכיר פריס. הדבר מכונה "בניית אשמה" והיא הולכת ונבנית על אומה נוספת. זה לא נכון ולא הוגן, קשה מאוד להתגבר על כך – אבל חייבים לנסות, הוא טוען. הרוסים אינם ראויים לכך, לפחות כרגע, בשל הזוועות שמחולל נשיאם באוקראינה – אבל הוא יוצר כתם וסטיגמה העלולים להישאר דורות. אם פוטין לא יסולק בכוח בידי אנשיו, הם יהיו הקורבנות הסופיים שלו: מאות מיליוני שיסבלו לא בשל מעשיהם אלא בשל ההיסטוריה של ארצם. מי שחושב שהטענה מוגזמת, שיחשוב על הגרמנים – מציע פריס. "אל תזכירו את המלחמה", אומר ג'ון קליז ב"מלון של פולטי" – בדיחה שהגיע ממקום אפל המוכר אינסטינקטיבית לכל בריטי, למרות שהסדרה שודרה למעלה מדור לאחר תום המלחמה וכאשר רוב צופיה נולדו אחריה. המשפחה הגרמנית שהתארחה במלונו לא הייתה תוקפנית, אבל בזיל פולטי התהלך סביבם בצעדי אווז והזכיר את הפלישה לפולין. עד היום, בריטי לא יחוש בנוח לצפות בסצינה הזאת בחברת ידידים גרמנים. איש אינו חושב שלגרמנים של היום יש קשר לנאצים, אבל כאשר גרמני מתנהג בגסות – כמו כל אדם אחר – יש מי שעולות בראשו זוועות הנאצים. איש אינו חושב שיפן של היום קשורה בצורה כלשהי לאכזריות כלפי שבויים במלחמת העולם השנייה; אבל תראו כמה זמן לקח עד שחלק מהדימוי היפני התפוגג באירופה, אסיה ואוסטרליה. כאשר הקיסר הירוהיטו ביקר בבריטניה ב-1971, הוא התקבל בעוינות גלויה. "אנחנו לא יכולים להעמיד פנים שהעבר לא התרחש", אמרה המלכה אליזבת בקבלת הפנים. כך גם היחס לסרבים, רבע המאה לאחר רצח המוסלמים במדינה. פריס מסתייג מכל אלו: אסור להיות עוינים כלפי אדם או עמים רק בשל מעשיהם של מנהיגיהם וממשלותיהם. אבל הנטייה הזו קיימת כמעט אצל כל אחד. אנחנו מייחסים את מעשיו של היחיד למעשיה של הקבוצה. אפשר לדכא את הנטייה הזאת, כמו הרבה אינסטינקטים רעים, אבל היא קיימת. לרוסיה יש קשר עתיק יומין עם אכזריות וסבל. פוטין הוא רק האחרון ברשימה של מנהיגים בריוניים ורודניים, אחרי הצארים והקומוניסטים. אבל הוא מוסיף אכזריות משום שהפעם הסובלים אינם בני עמו אלא בני אומה-אחות. ברוסיה עצמה, כמה אנשים אמיצים מפגינים התנגדות; פריס מאמין שהם מדברים בשמם של מיליונים ברחבי המדינה השומרים על שתיקה. אלא שהעולם לא יבחין בין העם הרוסי לבין הנהגתו. זה מסוכן ועצוב מאוד. את מי צריך להעניש? על מי רובצת האשמה? האם המאבק יסתיים אם רוסיה תוכה ותיסוג מאוקראינה? מתי ובאלו תנאים יש להסיר את העיצומים? אם ייבחר הנתיב המסוכן של משפטי ראווה, עד לאיזה דרג צריך לרדת? האם יש בסיס לחשוד שכל עשירי רוסיה הם מושחתים אלא אם יוכח אחרת? טבעי שלנוכח התמונות מאוקראינה, כולנו רוצים שרוסיה תפסיד. אבל מה אז? האם אחת האומות הגדולות בעולם תהפוך למצורעת? לאחר שאיחדה את העולם החופשי, המלחמה עלולה ליצור בלבול רבתי, מסיים פריס.