לפני שנה בלבד אישרה רוסיה במהירות את חיסון "ספוטניק V" נגד הקורונה ומחקרים מאוחרים יותר אישרו את יעילותו, למרות הספקנות המערבית. עשרות מדינות עשו זאת בעקבותיה. מומחי בריאות עולמיים חגגו: החיסון זול יותר וקל יותר לאחסון מאשר חלק מן האחרים, ונראה שהוא ימלא צורך עולמי חשוב. זה גם היה כלי דיפלומטי בידי הקרמלין: הטכנולוגיה אומנם הייתה גרמנית, אך המימון היה רוסי. הממשלה טענה שאשתקד ניתן היה לחסן בו 700 מיליון בני אדם ברחבי העולם. אלא שכעת ה"ספוטניק" נראה כקורבן של מדיניות החוץ הרוסית, מציין וושינגטון פוסט. בעקבות הפלישה לאוקראינה, קרן העושר הלאומית שמימנה אותו והעומד בראשה, קיריל דמטרייב, מצויים תחת עיצומים מערביים. לטענת משרד האוצר האמריקני, הקרן היא קופת הגניבות של ולדימיר פוטין וכלי לקלפטומניה הנרחבת בצמרת ממשלו, ואילו דמטרייב מקורב מאוד לפוטין. עדיין לא ברור מה יהיו השלכות העיצומים על ייצורו ושיווקו של החיסון; העיצומים מחריגים אספקה הקשורה לקורונה. אבל כפי שיכולות להעיד אירן וקובה, עיצומים הם עסק מבולגן גם בזמן מגיפה; והמידע על ה"ספוטניק" היה מאז ומתמיד מקוטע ובלתי מהימן. הניתוק של חלק מן הבנקים הרוסיים ממערכת ה"סוויפט" העולמית גם יקשה על לקוחות לשלם תמורת החיסון. קרן העושר הלאומית טוענת, כי אינה מעורבת בפעילות פוליטית ובנעשה באוקראינה, וכי העיצומים עליה הם תוצאה של לחצים מצד יצרניות תרופות אמריקניות וימנעו ממיליארדי בני אדם את הגישה לחיסונים הרוסיים. בכל מקרה, ממשיך הפוסט, כל רווח דיפלומטי שהניבה רוסיה מן ה"ספוטניק" יורד לטמיון בשל הפלישה לאוקראינה. אפילו לקוחות מרכזיות שלו, כמו קניה וגבון, תמכו באו"ם בגינוי לרוסיה. אישורי חירום ל"ספוטניק" בידי ארגון הבריאות העולמי וסוכנות התרופות האירופית היו מאפשרים לכלול אותו בתוכנית COVAX לאספקת חיסונים למדינות עניות, אך כעת הסיכוי לקבלתם הוא קלוש. ייתכן שסין והודו ימשיכו לקנות את החיסון, אלא שלשתיהן יש חיסונים מתוצרת מקומית אותם הן צפויות להעדיף. מדינות שניהלו מו"מ עם רוסיה להקמת מפעלי ייצור לחיסון נתקלות בבעיות בחוזים ובשרשרת האספקה, וכעת עליהן להביא בחשבון גם שיקולי תדמית – וכולן מחפשות חלופות. עוד לפני הפלישה נתקלו שותפים בינלאומיים אלו בבעיות – בין בשל עיכובים באספקת חומרי הגלם בידי רוסיה ובין משום שייצור המנה השנייה נתקל בקשיים. חלק מהם עברו ל"ספוטניק לייט", חיסון חלש יותר בן מנה אחת, בעוד אחרים עברו לחלופות. ההתפשטות המהירה של האומיקרון מעניקה לרבים חיסון טבעי, החברות המערביות הגבירו את יכולת הייצור שלהן והצורך ב"ספוטניק" כמעט ונעלם. הבעיות היו גם ברוסיה עצמה. הקרמלין הבטיח יותר מדי וסיפק מעט מדי, ומחסור בנתונים הוביל לחוסר אמון נרחב ב"ספוטניק". קרוב למחצית מן הרוסים אינם מחוסנים, למרות התפרצויות קשות ותמותה גבוהה. הפלישה לאוקראינה הייתה רק המכה האחרונה להתחסנות. ואילו הייצוא אשתקד היה רק 80 מיליון מנות – קצת יותר מ-10% מהכמות שהבטיח דמטרייב. חלק מן המומחים אומרים, שהחוקרים הרוסים שפיתחו את החיסון נבגדו בידי ממשלתם, כאשר היא העניקה אישור מוקדם מדי למוצר לגמרי לא רע – וכך יצרה ענן בינלאומי של ספקנות סביב איכותו לטובת מסע יחסי ציבור. אם הקרמלין ציפה לחזור לתקופת הזוהר של תעשיית התרופות הרוסית, התוצאה היא ההפך הגמור. המדענים שנותרו ברוסיה בעשורים האחרונים, למרות יציאתם של עמיתיהם ולחץ פוליטי גובר, ירצו כעת לעזוב גם הם. "ספוטניק" הפך לתבוסה אשר חולצה ממלתעות הניצחון.