פרדריק ברוס תומס, אפרו-אמריקני ממדינת מיסיסיפי, ניהל במשך שנים את אחד ממועדוני הלילה הפופולריים ביותר במוסקבה. בשנת 1919 הוא נמלט מאודסה, ברגע האחרון לפני שנפלה בידי הבולשביקים, הגיע לאיסטנבול והקים בה את מועדון "מקסים". הוא היה אחד מאלפי רוסים שמצאו מקלט בעיר.
למעלה מ-100 שנה מאוחר יותר, שוב נוהרים רוסים לעיר בתקווה להימלט מכלכלה קורסת ומשלטון דיכוי, הפעם של
ולדימיר פוטין. ביניהם מצויים אמנים, אקדמאים ואנשי תוכנה. עסלי איידינטעבאס, איש המועצה האירופית ליחסי חוץ, מצטט בוושינגטון פוסט שיחה עם אחד מהם: "חטפתי את ה=Airbnb הראשון שמצאתי". כאן הוא יכול לקרוא לפלישה לאוקראינה "מלחמה"; במולדתו הוא עלול היה להישלח ל-15 שנות מאסר בשל כך.
הגולים אינם הרוסים היחידים בעיר. בשבוע שעבר הגיעו אליה נציגי הקרמלין לשיחות עם נציגי ממשלת אוקראינה, ולראשונה נשמעו דיווחים על התקדמות במו"מ. פקידים טורקים סבורים שצעדים קטנים יוכלו לסלול את הדרך לפגישה בין הנשיאים ולדימיר פוטין ו
ולדימיר זלנסקי בתוך מספר שבועות. הנשיא רג'פ טאיפ
ארדואן אמר לאחרונה שפוטין זקוק ל"יציאה מכובדת", ואנשיו מאמינים שבכמה תחומים הפער מצטמצם. האוקראינים ספקנים. הם סבורים שהרוסים מעמידים פנים משום שנתקעו בהתקפותיהם על קייב ובחלקים אחרים של המדינה, ושמטרתם היא להאט את ההתקדמות האוקראינית.
האמת כנראה מצויה באמצע, סבור איידינטעבאס: לרוסים יש עדיין יעדים להשיג והמלחמה רחוקה מסיום, אבל יש התקדמות דיפלומטית בכמה נושאים חשובים. המרכיב הסודי בכל הסכם הפסקת אש יהיה כנראה מעורבות אמריקנית בדמות הסרה חלקית של העיצומים, אך נושא זה עדיין אינו מונח על השולחן.
יש עוד קבוצה של רוסים באיסטנבול: אוליגרכים והיאכטות שלהם. לאחרונה עגנה בנמל המקומי יאכטה שלפי הנטען שייך לראש ממשלת רוסיה לשעבר,
דמיטרי מדבדב – לא הרחק מן המקום בו נאלצה האימפריה העות'מאנית לוותר בשנת 1878 לטובתה של רוסיה על בולגריה. וישנו גם רומן אברמוביץ, שאיכשהו מצא את דרכו למו"מ. פקידים טורקים אומרים שהוא סייע לארגן את הפגישה שהתקיימה בשבוע שעבר, ושתי יאכטות-ענק שלו עוגנות בימים האחרונים בנמלים טורקיים בים התיכון. אנקרה אינה מכחישה שהיא להוטה להעניק מקלט לאוליגרכים ולכספם. ארדואן אמר במפורש בשבוע שעבר: "דלתנו נשארת פתוחה בפני מי שרוצים להחנות בטורקיה את הפוטנציאל שלהם".
כאשר פרצה המלחמה, הניסיון הטורקי לשמור על איזון בין מוסקבה וקייב נראה כהימור מסוכן. הטורקים חשים מאוימים בידי רוסיה, חוששים לגורל כלכלתם המעורערת ומתכוננים לזמנים בעייתיים. אבל המלחמה עצמה הקלה על טורקיה את ההחלטה. היא הזרימה הון למשק המקרטע, העניקה הזדמנות מחודשת להדק את הקשרים עם המערב ואפשרה לטורקיה להציע את שירותיה הטובים לשני הצדדים. אם אחד הצדדים יתקרב לניצחון, או אם למערב יימאס מהניטראליות-למחצה של אנקרה, היא שוב תהיה בבעיה. נכון לעכשיו, הטורקים נהנים מן המצב.
