הביידניזם נכשל, אבל לא ניתן לדעת מה בדיוק יהיו ההשלכות בעתיד – טוען פרי בייקון, בעל טור בוושינגטון פוסט. במידה רבה, ג'ו ביידן ניצח בבחירות 2020 בשל ההנחה שאדם לבן מבוגר ומתון המתמקד בנושאים כמו הכלכלה והקורונה ואשר נמנע מנושאים כמו הפלות וזכויות טרנסג'נדרים, יפחית את הפילוג באומה. ביידן אמר במפורש שגישתו לנשיאות תהיה שונה מזו של דונלד טראמפ, אך יש רושם שהוא ויועציו האמינו שיוכל להיות יותר אפקטיבי מאשר ברק אובמה: הבוחרים הלבנים ירגישו פחות מאוימים והרפובליקנים בקונגרס יהיו מוכנים לשתף פעולה עימו. זה ממש לא קורה. שיעור התמיכה בביידן הוא 42% בלבד, כמו של טראמפ באותו שלב בנשיאותו; שיעור הבלתי-מרוצים הוא 53%, רק נקודה פחות מאשר אצל טראמפ. אובמה הגיע לשפל כזה רק בשנת נשיאותו החמישית. הנתונים הגרועים של טראמפ לא הפתיעו, כי הוא פעל בצורה בלתי פופולרית, הכניס את עצמו בכוח לנושאים שנויים במחלוקת והתנהג כאילו הנשיא של הרפובליקנים בלבד. לעומת זאת, ביידן קידם מדיניות פופולרית, לא התעמת עם הרפובליקנים על חקיקה קיצונית ברמת המדינות ועמל להיות דמות מאחדת. ובכן, ברור שהביידניזם כושל – אבל לא ברור מדוע. דמוקרטים מן המרכז טוענים שהוא נטה חזק מדי שמאלה, במיוחד בחודשי נשיאותו הראשונים. הליברלים טוענים שהוא לא פרוגרסיבי די הצורך. אחרים מצביעים על המאבקים בתוך המפלגה הדמוקרטית, על הירידה הקבועה בפופולריות של נשיאים בקדנציה הראשונה, על הקורונה ועל האינפלציה. לדעת בייקון, לנסיגה הכאוטית מאפגניסטן היה משקל מרכזי בצניחת הפופולריות של ביידן והוא לא התאושש ממנה. ואם הוא נטה מדי שמאלה, הרי שבנאום מצב האומה לפני חודשיים הוא שבר בחוזקה למרכז. סביר להניח שכל הגורמים הללו יחדיו פגעו בביידן, ולא ניתן לקבוע מה היה החשוב ביותר. אבל עדיין חשוב להבין מדוע ביידן אינו פופולרי, משום שהתשובה עשויה לתת נתיב מסוים לשיפור מעמדו. השאלה הזאת חידשה את המאבקים בתוך המפלגה הדמוקרטית, כאשר האגף השמאלי מפקפק בגלוי באסטרטגיה של הבית הלבן וממסד המפלגה, כאשר סקרים מלמדים שהמפלגה עלולה לספוג מכה קשה בבחירות האמצע. מה שמוביל את בייקון לשאלה נוספת: האם כשלון הביידניזם חייב להוביל למפלה של הדמוקרטים בנובמבר? שיעור התמיכה ברפובליקנים בבחירות לקונגרס ב-2018 וב-2020 היה גבוה משיעור התמיכה בטראמפ, מה שמלמד שמצביעים שמרנים רבים שהסתייגו מטראמפ המשיכו לתמוך במפלגה. האם זה יכול לקרות כעת לביידן ולדמוקרטים? אולי. התמיכה בו צנחה בכל הקבוצות הדמוגרפיות, כולל דמוקרטים, שחורים ובני 40 ומטה. אך בקבוצות אלו אין הרבה שמרנים, וייתכן שרבים ממצביעים אלו יצביעו בעד המועמדים הדמוקרטים. כל עוד שיעור התמיכה בביידן הוא רק קצת יותר מ-40%, לא יזכו הדמוקרטים ב-51% מהקולות; אבל יש יסוד להניח שהתוצאה תהיה טובה מבחינתם מן התחזיות הנוכחיות. בייקון תוהה האם ארה"ב פשוט נכנסה לעידן בו הנשיאים תמיד יהיו בלתי פופולריים. שתי המפלגות חלוקות יותר ויותר בתוכן, כך שהאגף אשר הפסיד בבחירות המקדימות (אצל הדמוקרטים אלו הצעירים והשמאלנים) עשוי תמיד שלא להיות מרוצה מהנשיא מהאגף האחר שבמפלגתו שלו. גם אם לא ידוע מדוע ביידן אינו פופולרי ומה משמעות הדבר לעתיד, דבר אחד ברור: הדגשת האחדות והתחמקות מנושאים מעוררי מחלוקת לא עבדו. הנשיאות של אובמה והנשיאות של ביידן הוכיחו זאת. נשיא מבוגר, לבן וזכר אינו הופך את הגישה הזאת ליעילה יותר. ביידן ניסה להיות פופולרי ומאחד – והוא לא זה ולא זה. הדבר מלמד על כשלון גישתו הפוליטית. הבחירות בנובמבר ילמדו עד כה זה עלה ביוקר לדמוקרטים.