נפילת בריה"מ שינתה בצורה דרמטית את המצב הצבאי בצפון אירופה. פינלנד יכלה להשליך את אחרוני הכבלים של המלחמה הקרה. המדינות הבלטיות – ליטא, לטביה ואסטוניה – התנתקו ממוסקבה. ב-1995 הצטרפו שבדיה ופינלנד לאיחוד האירופי, מהלך שנמנע לפני כן בשל הניטראליות שלהן. אבל הצטרפות לנאט"ו לא עמדה אז על סדר היום; שתי המדינות סברו, לנוכח הרוח שנשבה אז ביבשת, כי יוכלו לפתח קשרי ביטחון עם רוסיה הדמוקרטית.
המצב ברוסיה השתנה משמעותית מאז 2008. פלישתה לגאורגיה באותה שנה הבהירה, כי היא מוכנה להשתמש בכוח צבאי כדי להשיג מטרות מדיניות, וטון רביזיוניסטי מובהק השתלט על השיח שלה. מגמות אלו הסלימו בצורה משמעותית עם סיפוח קרים ב-2014 והמניעה בכוח של הצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופי.
הפלישה הנוכחית שוב משנה את התמונה בצורה דרמטית. פוטין יצא למלחמה נגד המערב, קובע בילדט. הוא הבהיר שברצונו להחליף את הסדר הביטחוני הקיים בכזה שיפגע בריבונותן של מדינות אחרות. התוצאה היא בחינה מחדש של המדיניות השבדית והפינית, כולל יחסיהן עם נאט"ו, כי ברור שמשטרו של פוטין אינו מתכוון לוותר על שאיפותיו האימפריאליות. שתי המדינות כבר הודיעו על העלאת תקציב הביטחון בהדרגה ל-2% מהתמ"ג; נורבגיה, דנמרק ושלוש הבלטיות כבר נמצאות שם, פחות או יותר. פינלנד ושבדיה הידקו מאז 2014 את שיתוף הפעולה הצבאי עם ארה"ב, בריטניה ונאט"ו; חילות האוויר של נורבגיה, פינלנד ושבדיה מתאמנים יחד בכל שבוע מזה עשור.
אלא שחיזוק יכולות ההגנה שוב אינו נראה כמספיק, ולכן ההצטרפות לנאט"ו הופכת במהירות לאפשרית. שתי המדינות כבר הזכירו ליתר חברות האיחוד האירופי את סעיף ההגנה ההדדית באמנת האיחוד, הדומה למדי לזה שבאמנת נאט"ו. אבל האיחוד אינו כולל את שתי המעצמות החיוניות ביותר להגנת היבשת – ארה"ב ובריטניה, שהן חברות מרכזיות בנאט"ו. כאשר מדובר בהגנה איזורית, אין תחליף לנאט"ו. זוהי המסקנה הברורה של בחינה עצמאית שבוצעה הן בשטוקהולם והן בהלסינקי.
בילדט צופה, כי שבדיה ופינלנד יבטאו בבירור את רצונן להצטרף לנאט"ו הרבה לפני פסגת מנהיגיו במדריד בסוף יוני. מזכ"ל הברית, ינס שטולטנברג, אמר שההצטרפות תהיה מהירה יחסית לנוכח רמת שיתוף הפעולה הקיים, אבל האישור בידי 30 חברות הברית יקח זמן. שתי המדינות מקוות שאישור זה, במיוחד בסנאט האמריקני, יהיה מהיר ושחברות הברית יעמדו לצידן עוד לפני האישור הסופי הצפוי בשנה הבאה.