בשבועות שלאחר מותו של בננו, אחד מעמיתַי ואחרים השגיחו באדיבות על החשבונות שלי, כדי להקטין את חשיפתי לשנאה והטרדה. אחרים עמלו להאט את הפצת השקרים ודיווחו על חשבונות בריוניים. בעלים של אתר אחד, ממנו ביקשנו להסיר פוסט, סירב בכל תוקף ואמר שאיננו מבינים מהי יצירת תוכן. אנשים עושים כסף מהדימוי הזה, בעוד המשאבים שלנו מוגבלים.
התרחקות מהרשתות החברתיות הייתה ההחלטה הנכונה באותה עת, אבל המשמעות הייתה שהחמצתי גם ביטויים של תמיכה, אהבה, תנחומים ואמפטיה, במיוחד מצידם של הורים אחרים שאיבדו פעוטות. חודשים לאחר מכן קראתי למעלה מ-400 צילומי מסך. רוב המגיבים קראו לי "רוצחת" או "האמא המטומטמת ביותר בהיסטוריה". אחרים התעניינו בפרטי הטרגדיה או הודו שהיא חיזקה את הספקנות שלהם לגבי החיסונים.
בעידן בעל חוסר ודאות מרובה, אנשים מחפשים הסברים לדברים איומים וכדי להבטיח לעצמם שזה לא יקרה גם להם. אבל לעשות זאת תוך התעלמות אכזרית מן האמת, כפי שנעשה למשפחתי, הוא נורמה חדשה שאין להשלים עימה. היא מחזקת את המגמה של שיתוף במידע מבלי לחשוב עליו בצורה ביקורתית. אם למישהו ממילא יש ספקות לגבי התחסנות בהריון, שמיעת סיפור כמו שלי יוצרת מעגל שוטה של דעות קדומות חסרות בסיס.
אני צריכה להאמין שהעולם אינו מלא באנשים הלהוטים להגביר את כאבו של הורה שכול, למרות שראיתי הוכחות שזהו המצב. אולי אנשים הרגיעו את עצמם בכך שהאשימו אותי, כאילו שאובדן פתאומי אינו מתרחש מדי יום. אולי גם חשים חוסר ביטחון בשל הוראות הקורונה המשתנות ולכן רוצים להטיל את האשמה על מישהו, כמו החיסונים או חברות התרופות הגדולות. אולי הם חשבו שהם מעצימים סיפור שיש לשמוע, מבלי לחשוב האם לנושא הסיפור יש זכות לומר האם הוא נכון או לא.
האינטרנט והרשתות החברתיות הם המרחב בו רבים מאיתנו מוצאים קשרים אישיים ומקצועיים. למי שרוצה לעצור הפצה של מידע מטעה, עצתי היא: תשאלו. מי יצר את התוכן ומדוע? אנקדוטות המנוגדות למידע מוצק משמשות לעיתים קרובות להפצת מידע כוזב. חשוב עוד יותר לקרוא סיפורים כאלה במשקפיים ביקורתיים. בהקשר של אירועים בינלאומיים, קריאה בתשומת לב יכולה להאט את ההפצה של מידע כוזב ולהותיר מקום למידע אמיתי ולמנוע כאב וסבל ממשפחות אחרות. זכרו: אנשים אמיתייים מוטלים על הכף.
