הבעייתיות של סון אינן מסתיימות בצד הנכסים של המאזן, ממשיך אקונומיסט; גם צד ההתחייבויות נראה בעייתי. בטווח הקרוב נראה שניתן לנהל אותו. ב-12 החודשים הקרובים על סופט-בנק לשלם למחזיקי האג"ח 3.3 מיליארד דולר, ולאחר מכן 6.8 מיליארד דולר עד מרס 2024. ברשות סופט-בנק 21.3 מיליארד דולר במזומן, סכום שהוא יותר ממספיק לפרוע חובות אלו. סון ציין, כי למרות ההפסדים הכבדים בהשקעותיה, החוב נטו של החברה ביחס לשווי נכסיה נותר ללא שינוי ממשי – 20%. אבל חוזי החלף האשראי, הממומשים אם חברה נקלעת לחדלות פרעון, מספרים סיפור אחר: לגבי רוב חברות ההזנק בהן השקיעה סופט-בנק, הם היו יקרים יותר רק בשיאו של גל הקורונה הראשון, מה שמלמד על עלייה בסכנת חדלות הפרעון. לקבוצה יש התחייבויות כבדות נוספות: לחברת-הבת Vision Fund, לה יש 100 מיליארד דולר להשקעות מסוכנות בתחום ההיי-טק, יש ניירות ערך מועדפים ב-18.5 מיליארד דולר המחייבים אותה בריבית של 7% לשנה, בלא קשר לביצועי החברות המוחזקות. מעל הכל: שליש מאחזקותיו של סון בסופט-בנק, בשווי 18 מיליארד דולר, משועבדות לשורה של בנקים כבטוחות להלוואות אישיות שקיבל. פרטי ההלוואות אינם פומביים, ולכן לא ידוע מהם התנאים בהם ניתן יהיה למכור מניות אלו. כל אלו מסבירים מדוע מניית סופט-בנק נסחרת באופן קבוע בפער משמעותי מהשווי הנקי של נכסיה. מעריציו הקולניים של סון טוענים, כי רכיבים רבים ממשיכים לפעול לטובת סופט-בנק. חברת הטלקום היפנית שלה, סופט-בנק קורפ, ממשיכה להיות רווחית ומסייעת לכסות חלק מן ההפסדים בהשקעות. היא שרדה שוקי דובים קודמים, כולל את התפקעות בועת הדוט.קום בראשית המאה – במידה רבה בזכות הימורו המוקדם של סון על עליבאבא. בהחלט ייתכן שאחת ההשקעות הנוכחיות של סופט-בנק תתגלה כהצלחה דומה. באשר להימורים עתידיים, סון סיפק הערה מפוכחת נדירה בשיחה האחרונה עם משקיעים. הוא ציין, כי חברות פרטיות מתאימות את ערכיהן באיחור של שנה-שנתיים ביחס לחברות ציבוריות, ולכן עדיין יש להן מכפילים גבוהים. "התרופה היחידה היא זמן", אמר בצורה פילוסופית. יכול להיות, מגיב אקונומיסט; אבל בדרכים אחרות, הזמן אינו עובד לטובתה של סופט-בנק.