לאורך הקורונה למדו הצרכנים האמריקנים שוב ושוב עד כמה שרשרת האספקה שבירה. המוצר הנוכחי שחסר מן המדפים הוא אבקה למזון תינוקות ובניגוד למחסורים קודמים, לא מדובר בחוסר נוחות אלא בסכנה בריאותית, מדגיש אקונומיסט. ממשל ביידן נכנס לפעולה והשבוע הודיע מינהל המזון והתרופות על הקלות בייבוא האבקה ועל צעדים להגברת ייצורה המקומי. ישנם כמה הסברים למחסור. הבעיה הגדולה ביותר הוא האטה בייצור במפעל גדול במישיגן מאז חודש פברואר, לאחר שהחלה חקירת חשד שארבעה תינוקות חלו בשל שימוש באבקת חלב מתוצרתו. אבל הבעיות החלו עוד קודם: מחסור באריזות, עיכוב בייבוא חומרי גלם ומחסור בעובדים תרמו לכאב הראש. בתחילת החודש הגיע המחסור לכדי 43% מן המוצרים. כמה פוליטיקאים ואנליסטים הצביעו גם על שתי בעיות בסיסיות יותר: ריכוזיות בייצור והתמקדות במחירים. הראשונה נכונה, השנייה מטעה – סבור אקונומיסט. רוב האמריקנים לא הקדישו מחשבה לאופן הייצור של האבקות עד שהחל המחסור. כעת הכל יודעים שארבע חברות בלבד – אבוט, גרבר, פריגו ורקיט-בנקייזר – שולטות בשוק בצורה כמעט מוחלטת. המחסור החל במפעל של אבוט, שלבדו מחזיק ב-40% מהשוק. זהו ביטוי מוחשי לאופן בו הירידה בתחרות ב-75% מהענפים בארה"ב בשלושת העשורים האחרונים פוגעת במשק. הריכוזיות בשוק האבקות מוחמרת בשל אסדרה הדוקה. 98% מן התצרוכת מיוצרת בארה"ב, בשל הקשיים הניכרים באישור אבקות זרות. למעלה ממחצית ממנה נרכשת דרך תוכניות תזונה לשכבות החלשות, הנסמכות על יצרן יחיד בכל מדינה. קבוצה של סנאטורים דמוקרטים קראה לפתוח בחקירת הגבלים של הענף; היא לא תפתור את המחסור העכשווי, אך תוכל להעמיד את השוק על יסודות בריאים יותר בעתיד. כאמור, הטענות בנוגע לתמחור פחות משכנעות. הנשיא ג'ו ביידן ביקש בשבוע שעבר מנציבות הסחר הפדרלית לבדוק האם יש מי שקונים את האבקות בחנויות ומוכרים אותן שוב ברווח מופקע. יש ראיות להתנהגות דוחה שכזאת, אך לחלק מן הדמוקרטים ההאשמות הללו מתאימות לנרטיב רחב יותר ולפיו תאוות הבצע של המגזר העסקי עומדת בבסיס האינפלציה המואצת בארה"ב. אליזבת וורן וכמה מעמיתיה באגף השמאלי של המפלגה הגישו לסנאט הצעת חוק, לפיה תיאסר העלאת מחירים בעת משבר בשוק. גם ביידן הציג את תאוות הבצע כהסבר פוליטי נבון לעליית המחירים וקרא להעלות את המיסים שמשלמות החברות הגדולות כדרך להוריד את האינפלציה. בתיאוריה, מגיב אקונומיסט, העלאת מיסים ללא עלייה מקבילה בהוצאות הממשלה אכן יכולה להוריד את האינפלציה (וגם את הצמיחה). אבל אם תאוות בצע של החברות מסבירה את האינפלציה, מדוע החלו מחירים כה רבים לעלות רק לאחר פרוץ הקורונה? זה לא שהחברות גילו רק לאחרונה שהן אוהבות להרוויח. ג'ף בזוס צדק כאשר כינה את דבריו של ביידן "כיוון שגוי" והאשים אותו בניסיון להסיט את הכיוון בוויכוח על המחירים. משהו הרבה יותר בסיסי מסביר את עליית האינפלציה: עלייה בביקושים בשל הסיוע הענק שהעניקו הממשלים לאזרחי ארה"ב בזמן הקורונה, לצד בעיות בצד ההיצע. יש מוצרים שבהם עליית המחירים היא הדרך היעילה ביותר לאזן את הביקוש וההיצע. במקרה של מזון תינוקות, המחסור הוא תמריץ לחברות המקומיות לייצר יותר, ולחברות זרות – להיכנס לתהליך האישור כדי למכור את מוצריהן בארה"ב. כמו המזון עצמו, גם מחירים גבוהים יותר יכולים למלא תפקיד בהתפתחות בריאה.