הפיאסקו בגליפולי במלחמת העולם הראשונה נגרם, בין היתר, בשל משבר מזון עולמי. הצטרפותה של האימפריה העות'מאנית לגרמניה גרמה לחסימת ייצוא הגרעינים מרוסיה, אשר כללה אז את אוקראינה. חסימת המעבר מהים השחור לים התיכון, קיוו בריטניה ובעלות בריתה, תאלץ את הטורקים לצאת מהמלחמה ולחדש את המסחר הרוסי, מה שיוריד את מחירי המזון ויחזק את כלכלתה של רוסיה. אבל הנחיתה בדרדנלים ב-1915 הייתה אסון ובעלות הברית נסוגו לאחר שנה.
מאה שנה מאוחר יותר ניצב המערב בפני בעיה דומה, טוען אקונומיסט: כיצד להעביר מזון מאוקראינה דרך המצור הרוסי ובכך להקל על המחסור העולמי. המחסנים האוקראינים מלאים ואין בהם מקום ליבולי השנה, מה שעלול לגרום להם להירקב. המפתח הוא נמל אודסה שבים השחור. האיחוד האירופי מנסה להרחיב נתיבים חילופיים ברכבות ובכבישים, אבל הללו יכולים לשמש רק חלק קטן מהייצוא האוקראיני. הרוב חייב לצאת דרך הים.
יש הבוחנים כעת את האפשרות של שיירות שילוו אוניות סוחר מנמל אוקראינה ואליו. ג'יימס סטוורידיס, שהיה המפקד העליון של נאט"ו, מציע לפעול כפי שעשו ארה"ב וכמה מדינות אחרות, כאשר הגנו על מיכליות נפט במפרץ הפרסי בעת מלחמת אירן-עירק. ג'יימס פוגו, שהיה מפקד כוחות נאט"ו בים התיכון, טוען שההשוואה הזאת מוטעית: "אירן לא הייתה מעצמה גרעינית, רוסיה כן. רוסיה היא מעצמה גדולה ויש סכנת הסלמה".
הפעלת שיירות בים השחור נתונה למגבלות צבאיות, חוקיות ופוליטיות. לרוסיה יש בחצי-האי קרים מערכת נגד מטוסים, נגד ספינות ולוחמה אלקטרונית – מה שמאפשר לה לשלוט מן היבשה ברוב הים השחור. למרות טיבועה של ספינת הדגל "מוסקבה", הצי שלה בים זה נותר רב-עוצמה, כולל ספינות וצוללות המצוידות בטילי שיוט "קליבר". גם אם רוסיה תימנע ממתקפה על השיירות, הספינות בנמל אודסה יהיו כמו ברווזים במטווח.
אוקראינה מיקשה בצורה נרחבת את מימיה כדי למנוע מתקפה אמפיבית רוסית, ואין לה אמצעים לפינוי מוקשים. חופי אודסה סגורים ומוגנים בחיילים במדי הסוואה והנמל אסור בגישה. גם רוסיה הניחה מוקשים בים השחור. 80 אוניות זרות תקועות במימי אוקראינה ואחרות טבעו. עם זאת, הנשיא ולדימיר זלנסקי אמר למשלחת חברי קונגרס אמריקנים, כי אספקת טילים נגד ספינות מאפשר להתחיל לפנות את המוקשים.
