- הפרשן הבכיר טום פרידמן כתב את מאמרו בניו-יורק טיימס בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
הנשיא ג'ו ביידן הזמין אותי לארוחת צהריים בבית הלבן ביום שני שעבר. השיחה הייתה לא לייחוס, ואני לא יכול לספר דבר ממה שאמר. אני כן יכול לומר לכם שני דברים: מה אכלתי ומה חשתי לאחר מכן. אכלתי כריך טונה עם עגבניות בלחם חיטה מלאה, לצד קערת פירות ומילקשייק שוקולד שהיה כל כך טוב, עד שהוא צריך להיות בלתי חוקי.
וזה מה שחשתי לאחר מכן: לכל הקשקשנים ברשת פוקס האומרים שביידן אינו יכול לחבר שני משפטים – הוא חיבר את נאט"ו, אירופה וכל המערב כדי לסייע לאוקראינה להגן על עצמה מפני מתקפתו הפשיסטית של ולדימיר פוטין, בלא לאבד אפילו חייל אמריקני בודד. זוהי הפגנת ניהול הבריתות הטובה ביותר שראיתי מאז נשיא אחר שסיקרתי והערצתי – ג'ורג' בוש האב, אשר סייע להוביל לנפילת בריה"מ ולאיחוד גרמניה בלא לאבד אפילו חייל אמריקני בודד.
למרות זאת, עזבתי את הארוחה בבטן מלאה אך בלב כבד. ביידן לא אמר זאת במפורש, אך לא היה בכך צורך. הוא חושש שבעוד שהצליח לאחד את המערב, ייתכן שאינו מסוגל לאחד את ארה"ב. אין ספק שזו העדיפות העליונה מבחינתו והוא יודע שמשום כך נבחר: רוב האמריקנים חששו שהמדינה נקרעת לגזרים וסמכו על הסוס הזקן ביידן, עם חושיו הדו-מפלגתיים, שיידע טוב מכולם כיצד לתפור מחדש את התפרים. זו הייתה הסיבה בגללה התמודד: הוא ידע שלא אחדות בסיסית של מטרה ונכונות להתפשר, דבר אינו אפשרי. אבל עם כל יום שעובר, ייתכן שכבר מאוחר מדי.
אני מדבר על יכולתנו להעביר את השלטון בצורה מסודרת וחוקית, יכולת שהיא אבן היסוד של הדמוקרטיה האמריקנית. תשברו אותה – ושום מוסד אחר לא יתפקד לאורך זמן, ונמצא את עצמנו בתוהו ובוהו פוליטי ופיננסי. אנחנו נמצאים כעת במדרון הזה. דבר אחד הוא לבחור מועמדים התומכים בעמדותיו של דונלד טראמפ בנוגע להגירה, הפלות, מיסוי וקורונה; אלו דעות לגיטימיות שהמחלוקות עליהן הן ליבת הפוליטיקה. אבל הפריימריז האחרונים במפלגה הרפובליקנית והחקירות סביב אירועי 6 בינואר חושפות תנועה שמובילים טראמפ ותומכיו, המבוססת אך ורק על שקר ענקי: כאילו ביידן לא ניצח ולכן אינו נשיא לגיטימי.
המטרה הבסיסית שלהם היא להציב מועמדים הנאמנים לטראמפ ולשקר הגדול, לא לחוקה. הם יותר מאשר רומזים שבבחירות 2024 – אפילו אם לא יהיו צמודות – הם יהיו מוכנים להתנתק מהכללים החוקתיים ולהעניק את הניצחון לטראמפ או למועמד רפובליקני אחר שלא באמת ניצח. הם לא לוחשים זאת; הם מתמודדים על הבסיס הזה. בקיצור, אנחנו רואים תנועה לאומית האומרת לנו חד וחלק: לשם אנחנו הולכים. וזה מבעית אותי, כי שם כבר הייתי. תחילת דרכי בעיתונות הייתה כאשר ראיתי את המערכת הפוליטית הלבנונית קורסת בסוף שנות ה-1970 והופכת למלחמת אזרחים. אז אל תגידו לי שזה לא יכול לקרות בארה"ב.
