בוריס ג'ונסון שרד (6.6.22) בתפקיד ראש ממשלת בריטניה – ברוב קטן במיוחד: 211 מחברי הסיעה השמרנית בפרלמנט מול 148. הוא קיבל 59%; תרזה מיי קיבלה 63% בדצמבר 2018 ונאלצה להתפטר חצי שנה מאוחר יותר. ג'ונסון הגדיר את נצחונו כמוחץ ולא הפגין סממנים כלשהם של חשבון נפש, מציין אקונומיסט. למעשה, התוצאה משתקת אותו ומותירה אותו פצוע קשה, עם שורה של יורשים הנושפים בגבו ומפלגה הנמצאת בסכנה של קרע עמוק על כיוונה האידיאולוגי.
לפני ההצבעה הזכיר ג'ונסון לחבריו את הצלחותיו: הברקזיט, חיסוני הקורונה, סיוע לאוקראינה. הוא הבטיח להם שביכולתו להוביל אותם לניצחון בבחירות הבאות ולהעניק למפלגה קדנציה חמישית רצופה וחסרת תקדים. הצלחתו הייתה חלקית בלבד: רק 169 מבין 359 חברי הסיעה הכריזו פומבית על תמיכתם בו, בעוד מספר אישים בולטים יצאו נגדו. מצבו הרעוע של ג'ונסון בולט עוד יותר לנוכח העובדה, שלפני שנתיים וחצי הוא הוביל את השמרנים לרוב הגדול ביותר מאז 1987 ולנצחונות במעוזים של הלייבור. ג'ונסון העז לדבר על עשור בדאונינג סטריט. כיצד נפל בצורה כה קשה?
לדעת אקונומיסט, מנהיגותו של ג'ונסון נבנתה מלכתחילה על יסודות רעועים. הוא הגיע לצמרת כפתרון האחרון למצב נואש. השמרנים לא הצליחו לממש את הברקזיט בשל מחלוקת פנימית קשה ועמדו בפני סכנה של פילוג ותבוסה מידי הלייבור של ג'רמי קורבין משמאל ומפלגת הברקזיט של נייג'ל פאראג' מימין. רבים מן השמרנים גינו את ג'ונסון כשקרן וחסר רצינות, אך תמכו בו משום שלא מצאו מישהו אחר. נצחונו הסוחף בבחירות היה גם תוצאה של תשישות הבוחרים, שרצו רק לסיים את סאגת הברקזיט ולהרחיק את קורבין הקיצוני מהשלטון. הוא מצא כיסים אמיתיים של התלהבות, אך האהדה האמיתית כלפיו הייתה מוגבלת.
למרות כל אלו, הניצחון בבחירות יצר גאוותנות יתרה בחוגו הפנימי. אנשיו החלו להאמין לתעמולה של עצמם: הפופולריות של ג'ונסון בקרב המצביעים בערים הקטנות אינה בת-תחרות, הוא יכול לתדלק אותה באמצעות מלחמות תרבות ולמצביעים לא אכפת מכך שהוא רומס את הכללים. ההיבריס הזה בא לידי ביטוי במסיבות הקורונה, שהיו הגורם הישיר למשבר הנוכחי. אפילו לאחר הדוח הקשה של סו גריי והקנס שספג ממשטרת לונדון, ג'ונסון לא השתנה והאשים את מבקריו ברדיפה אובססיבית שלו. גם תומכיו לא מתרגשים ממעשיו וממשיכים לטעון שיש לו מגע קסם.
42% מהשמרנים רוצים שיילך אחרי ההיבריס בא הנמסיס: הפופולריות האישית של ג'ונסון קרסה והוא חבר הקבינט בעל שיעורי התמיכה הגרועים ביותר בין חברי המפלגה. סקר בזק אתמול מצא, כי 42% מהם רוצים שיילך. סקר אחר מצא, כי אם הבחירות היו נערכות היום – היו השמרנים מאבדים 88-85 מושבים במחוזות המפתח ומודחים מן השלטון. החשש מפני תבוסה גרם לחברי פרלמנט מתונים לפתוח את הפה. ג'סי נורמן, לשעבר שר במשרד האוצר, קרא לו להתפטר, מתח ביקורת על כל מעשיו והאשים אותו בניסיון לייבא לבריטניה מרכיבים משיטת המשטר הנשיאותית. לטענה אחרונה זו נמצאו תימוכין מפיה של שרת התרבות, נדין דוריס, אחת התומכות הבולטות ביותר של ג'ונסון: לקראת ההצבעה היא קראה לעמיתיה שלא להפוך את החלטתו של הבוחר שהצביע בעד ג'ונסון – תוך התעלמות מכך שהבחירות בבריטניה הן מפלגתיות ולא אישיות.
נצחונו אמש אומנם מבטיח לג'ונסון 12 חודשים בלא הצבעת אי-אמון נוספת, אך מדובר בכלל פנימי הניתן לשינוי. הוא ניצב בפני בעיות קשות. ב-23 בחודש יתקיימו בחירות לפרלמנט בשני מחוזות שבידי השמרנים, וההערכה היא שיפסידו אותם; וועדת האתיקה של הפרלמנט עודנה בודקת האם ג'ונסון שיקר לבית בתשובותיו לגבי "פארטיגייט". וכל זה – כאשר מאבק הירושה הבלתי-רשמי מתחולל במלוא עוזו בלא מועמד בולט ברור. הרשימה כוללת את שרת החוץ, ליז טראס; שר החינוך, נדהים זאוואי; ושרת המסחר, פני מורדאונט.
אקונומיסט צופה מלחמה פנימית קשה, לא רק על דאונינג סטריט אלא על עתידה של המפלגה השמרנית. המאבק מקצין את המחלוקת בין הרואים את ה"ג'ונסוניזם" כשיטה של בזבזנות חסרת גבולות, פופוליזם והתרחקות מבעלות בריתה של בריטניה, לבין אלו הממשיכים להאמין שזוהי השיטה של העתיד. באמצע מצויים חברי פרלמנט רבים, הנקרעים בין הנאמנות האינסטינקטיבית למנהיג המפלגה לבין הרצון לשמור על אחדותה.
