כלכלנים שיבחו אותו כרפורמת המיסים השאפתנית ביותר מזה מאה שנה, אך כעת הוא תוקע בשילוב רעיל של פרטי-פרטים ושיתוק פוליטי. בסתיו שעבר חתמו למעלה מ-130 מדינות [ובהן ישראל] על הסכם לחיסול מקלטי המס והטלת מס מינימום גלובלי, כך שחברות רב-לאומיות – ובראשן חברות הטכנולוגיה – ישלמו מס אמת. אבל כעת, מדווח ניו-יורק טיימס, מחוקקים בארה"ב ובאירופה מתקשים להעביר את החוקים הדרושים ליישום העסקה; ושינויי מס לא יעברו בלא חבילות ההוצאות הפופולריות יותר. בארה"ב הבעיה היא שהדמוקרטים בסנאט אינם מסוגלים להסכים על חבילת ההוצאות. הרפובליקנים אינם מתנגדים לכל השינויים בתחום המס, אבל עושה רושם שלא יתמכו בחוק מס כלשהו. לכן, צריך הסכמה של כל 50 הדמוקרטים כדי שהוא יעבור. ואילו באירופה אומנם הסכימה אירלנד, אחרי שנים בהן הייתה מקלט מס, להצטרף ליוזמה – אבל אז צצה בעיה חדשה: פולין. פקידים בוורשה טוענים שיש בעיות טכניות, אך באירופה ובארה"ב סבורים שמדובר בקלף מיקוח במחלוקת עם האיחוד האירופי על הסיוע למאבק בקורונה. אם ארה"ב ואירופה לא יוכלו ליישם את ההסכם, הוא יקרוס – והמשמעות תהיה המשך הפער העצום בשיעורי המס ומלחמות מכסים. מקבלי ההחלטות התומכים בעסקה מנסים למנוע תוצאות אלו. ההסכם ניצב על שני עמודי תווך. הראשון הוא מס של לפחות 15% מכל המדינות, כך שהחברות ישלמו לכל הפחות שיעור זה על רווחיהן וכך יפחת המניע להסיט את הרווחים למקלטי מס ויפחת הלחץ על מדינות להוריד את שיעורי המס כדי למשוך השקעות. נכון להיום, הסטת הרווחים מונעת מן הממשלות הכנסות הנחוצות להן להשקעות בתשתיות וברשתות ביטחון סוציאליות. שנית, ההסכם יאפשר לממשלות לגבות מס מהחברות הגדולות והרווחיות ביותר בעולם על-פי המקום בו הן מוכרות את מוצריהן ושירותיהן, במקום על-פי המקום בו הן רשומות. השיטה הנוכחית יצרה בעיות רבות. היא הובילה חברות רבות לטעון שחלק ניכר מרווחיהן הופקו במדינות בהן שיעורי המס נמוכים, כמו אירלנד וברמודה. והיא גרמה למאבק בין ארה"ב לאיחוד האירופי, כאשר האחרון הטיל מיסים מיוחדים על חברות ענק כמו גוגל ופייסבוק, הפועלות ברחבי העולם למרות העדר נוכחות פיזית בכל מדינה. ההסכם מביא לקיצו מאבק זה, וגם מאפשר להטיל מיסים נוספים על כ-100 החברות הגדולות בעולם בהתבסס על המקומות בהם הן מוכרות. אבל לפני שכל זה יקרה, יש צורך במסע שכנועים – מציין הטיימס. בחודש שעבר יצאה שרת האוצר האמריקנית, ג'נט ילן, לביקור בן שבוע באירופה. תחנתה הראשונה הייתה ורשה, בתקווה שתוכל לשכנע את פולין לא לפוצץ את ההסכם כולו. בסיום הביקור האופטימיות של ילן הייתה זהירה: "אני חושבת שזה לא חסר תקווה. בהחלט ייתכן שזה יקרה". אבל המכשול הגדול היה ונותר ארה"ב עצמה. הדמוקרטים אומרים שהם עדיין מקווים שיוכלו להעביר בחודש ספטמבר חוק שיכלול הן תוכניות להוצאות והן את שינויי המס.