מנהלי אמריקה בע"מ אינם מקדמים בברכה את האינפלציה. זוהי גם תופעה שאינה מוכרת להם. המנכ"ל הממוצע של אחת מ-500 החברות במדד סטנדרד אנד פור הוא בן 58 וטרם החל את לימודיו האקדמיים ב-1979, כאשר פול וולקר, הלוחם מספר אחת באינפלציה, מונה לנגיד הפדרל ריזרב. אך כעת האינפלציה תישאר גבוהה לאורך זמן, מציין אקונומיסט; בחודש מאי הגיע שיעורה השנתי ל-8.6%.
זו אינה הבעיה היחידה. הבנק העולמי צפה בשבוע שעבר, כי צפויות מספר שנים של אינפלציה גבוהה וצמיחה נמוכה. המילה "סטגפלציה" מתחילה לחדור ללשכות המנכ"לים. הם אולי סבורים שכבר התחשלו בקרבות אחרי המשבר של 2008 והקורונה, אבל האתגר של אינפלציה ומיתון יחדיו מחייב ארגז כלים שונה. המשימה הראשונה של כל הנהלה היא לשמור על שולי הרווח ותזרים המזומנים, אותם המשקיעים מעדיפים על פני הרווח הנקי בזמנים קשים. הדבר יחייב מאבק קשה יותר במורד שורות הדוח הכספי והגדלת יתרונות המזומנים, על-ידי צמצום ההוצאות וגלגול ההתייקרויות על כתפי הצרכנים מבלי לפגוע במכירות.
הקיצוץ בהוצאות לא יהיה קל. מחירי הסחורות, התעבורה והעבודה עודם גבוהים. הלחצים בשרשרת האספקה קצת פחות כבדים וייתכן שימשיכו להשתחרר בחודשים הבאים, אבל אין ספק שהבעיות יימשכו. התשומה הקלה ביותר לשליטה מבחינת הבוסים היא העבודה. החברות יבקשו לשמר את שולי הרווח בכך שידרשו יותר מעובדיהן, אולי בכך שישיגו את אותה תפוקה עם פחות עובדים. השכר עלה בארה"ב באפריל ב-5% בהשוואה לאשתקד, אך ניתן לראות סימנים של התקררות בשוק בו עדיין חסרים מיליוני עובדים אחרי הקורונה. המנהלים האמריקנים מראים שוב, שהם פחות רגישים לפיטורים מאשר עמיתיהם האירופיים; אלון מאסק מדבר על קיצוץ 10% מעובדי טסלה, וחברות הדיגיטל לבדן פיטרו 17,000 עובדים בחודש מאי. המנכ"לים מדברים כעת לא על פיתוי עובדים בשכר ופינוקים, אלא על יותר אוטומציה ורובוטים.
אבל שליטה בהוצאות לא תספק כדי לשמר את הרווחיות, מדגיש אקונומיסט, ואין מנוס מגלגול ההתייקרויות אל הצרכנים. חברות רבות עומדות לגלות שקשה לעשות זאת מבלי לפגוע במכירות. לחברות עליהן מבוסס כוחה הכלכלי של ארה"ב יש שני מכנים משותפים: תחרות מועטה וחוסר יכולת של הלקוחות לדחות או לבטל רכישות. אבל נתונים עדכניים מגלים שהשוק רך יותר מבחינת החברות, ושורה של חברות – החל ממקדונלד'ס וכלה בחברת התקשורת וריזון – כבר מדברות על האטה במכירות. המנהלים יכולים להיעזר בניתוחים ממוחשבים בזמן אמת לקביעת המחירים ולהתאים אותם לתגובת הצרכנים, אבל כל החברות יצטרכו לבחון את מהלכיהן לטווח הארוך ולשער כמה זמן יהיו הלקוחות מוכנים לשלם יותר.
חזרה לאזהרה של באפט משנת 1980 גם אם המנכ"לים יוכלו לשמור על ההכנסות והעלויות, הם מגלים כעת את מה שקודמיהם ידעו היטב: אינפלציה פוגעת במאזן. היא מחייבת שליטה הדוקה עוד יותר על ההון הפעיל (שווי המלאי וחובות הלקוחות פחות חובות הספקים). חברות רבות טעו בהנחותיהן לגבי הדרישה למוצריהן. וולמארט איבדה בחודש שעבר כמעט חמישית משווי השוק שלה (80 מיליארד דולר), לאחר שדיווחה על ירידה בתזרים המזומנים בשל יצירת מלאים גדולים מדי. המתחרה הקטנה יותר, טארגט, דיווחה החודש שרווחיה יירדו בשני הרבעונים הקרובים בשל אותה סיבה. מעגל התשלומים – מועד ההכנסות מהלקוחות ומועד התשלום לספקים – נעשה חשוב עוד יותר, שכן האינפלציה שוחקת את כוח הקנייה.
כל אלו, מסכם אקונומיסט, מקשה להעריך את ביצועיהן של החברות, גם משום שהדוחות הבלתי-מותאמים לאינפלציה הם מטעים. בשנים 1986-1979 חויבו החברות לפרסם דוחות מתואמים, אבל קרוב לוודאי שהנחיה זו לא תישנה כעת, אבל המנהלים יהיו חייבים להביא בחשבון את המספרים הריאליים בהחלטותיהם. תשאלו את וורן באפט, שהפעם האחרונה בה התייחס לאינפלציה במכתבו המפורסם למשקיעים הייתה ב-2011. בשנת 1980 הוא הזכיר למשקיעים, כי הרווחים חייבים לעלות בקצב זהה לאינפלציה בלא להשקיע יותר הון, אחרת החברה תשרוף את הון ההשקעות שלה. ייתכן שבשנה הבאה יהיה עליו לחזור על אותו מסר.
