עדותה של קאסידי האצ'ינסון בפני ועדת 6 בינואר החלה בציון השתייכותה הרפובליקנית: התמחתה אצל מחוקקים מן המפלגה, עברה לאגף החקיקה בבית הלבן של דונלד טראמפ ולאחר מכן הייתה העוזרת הראשית של ראש הסגל, מארק מדואוז. במילים אחרות: לא שמאלנית שונאת טראמפ, אלא מי שנשכרה בידי ממשל טראמפ אחרי שקנתה לה שם בשירות בכירים במפלגה. טראמפ ואנשיו תוקפים את האצ'ינסון ועדים אחרים כשקרנים או חסרי חשיבות, אבל וושינגטון פוסט מזכיר את מי שמעה הוועדה בשידור חי בחמשת השימועים הפומביים שלה. בשימוע הראשון הופיעו שוטרת הקפיטול קרולין אדוארס ומפיק הסרטים ניק קווסטד אשר ליווה את אנשי הימין הקיצוני Proud Boys ביום ההסתערות. בשימוע השני העידו רפובליקנים: עורך הדין בן גינסבורג המתמחה בבחירות, אל שמידט שהיה בכיר בעיריית פילדלפיה; מנהל הקמפיין שלו ב-2020, ביל סטפיין, נעדר ברגע האחרון מסיבות משפחתיות. העידו גם הפרקליט הפדרלי ב"ג פאק – מינוי של טראמפ – ומי שהיה העורך הפוליטי של פוקס ניוז, כריס סטיירוולט. בשימוע השלישי שמעה הוועדה את גרג ג'ייקוב, שהיה עורך דינו של מייק פנס, סגנו של טראמפ; ואת השופט הפדרלי בדימוס מייקל לוטיג המקורב לשמרנים. לאחר מכן העידו ראסל באוארס, יו"ר בית המחוקקים של אריזונה; בראד רפנספרגר, מזכיר המדינה של ג'ורג'יה; וגבריאל סטרלינג, בכיר במשרדו – כולם רפובליקנים. השימוע החמישי המשיך באותו קו: ג'פרי רוזן, ריצ'רד דונהיו, סטיב אנגל – כולם מינויים של טראמפ במשרד המשפטים (שני הראשונים) ובלשכת היועץ המשפטי לבית הלבן. וכעת הגיעה האצ'ינסון. מובן, שהעובדות הללו אינן משנות לנאמניו של טראמפ. כך למשל, השבוע ראיין ברט באייר בפוקס את קארי לייק, מועמדת למושל אריזונה הנתמכת בידי טראמפ. היא חזרה על השקר הגדול של בחירות 2020, באייר ציין שבאוארס דחה טענה זו והיא השיבה: הוא RINO – "רפובליקני כלפי חוץ". אבל באוארס הוא RINO רק במובן זה שבעיני טראמפ ואנשיו – מי שמתנגד לו זהה למי שמתנגד למפלגה. ואגב, באוארס אמר שהצביע בעד טראמפ ב-2020 ויצביע עבורו ב-2024 אם יתמודד. במהלך עדותה של האצ'ינסון ניסו טראמפ ואנשיו להמעיט בערכה או אף לבטל אותה כליל, מציין הפוסט. בעוד האצ'ינסון מעידה תחת שבועה, טראמפ הפריח טענות בציוציו – ללא ראיות משלו. אחרים ניסו לומר שהעדות פשוט חסרת חשיבות, כמו לורה אינגרהאם בפוקס: "עוד ניסיון להסיט את תשומת הלב מהעובדה שהדמוקרטים מפסידים בכל החזיתות". במקביל, הראתה הוועדה כיצד אינגרהאם הפצירה בטראמפ לקרוא לפורעים לעזוב את הקפיטול – ולשווא. היו רפובליקנים שהתקשו לבטל כלאחר יד את עדותה של האצ'ינסון. מיק מולבאני, שהיה ראש הסגל לפני מדואוז, סיכם בצורה חדה ונכונה את העדות ואת משמעויותיה הקשות. מולבאני אינו מתמודד למשרה כלשהי ואינו מנסה למכור ספר; אין לו מניעים נסתרים. העובדה שחברי הוועדה הם כה עקביים בזימון עדים רפובליקנים המתארים את שעבר עליהם – לעיתים קרובות בתשובות לשאלותיה של ליז צ'ייני הרפובליקנית – מקשה על טראמפ ותומכיו לנפנף את העדויות. העובדה שעדותה של האצ'ינסון הייתה כה עוצמתית ותזכה לתהודה רבה, מקשה עוד יותר על הרפובליקנים להתעלם ממה שהוועדה מציגה. אם ההגנה הטובה ביותר שלהם היא "המבקר הזה של טראמפ הוא לבטח אינו רפובליקני", מלמדת שאין להם הגנה אמיתית על מעשיו.