רוב הטניסאים המקצוענים פורשים באמצע שנות ה-30 לחייהם, אבל סרינה ויליאמס בת ה-41 נאבקה בשבוע שעבר בווימבלדון נגד טניסאית הצעירה ממנה כמעט במחצית. אחותה, ונוס ויליאמס, שיחקה בזוגות מעורבים; היא בת 42. רוג'ר פדרר, שלא שיחק במשך שנה, מתכנן לחזור בחודש ספטמבר, לאחר יום הולדתו ה-41. רפאל נדאל בן ה-36 לוטש עיניו לתואר בווימבלדון לאחר ניתוח מסובך ברגלו השמאלית. והם לא לבד: טייגר וודס, עם עושר של מיליארד דולר, חוזר לשחק גולף בגיל 46 לאחר פציעות קשות ברגלו. טום בריידי בן ה-44 פרש מפוטבול – ומיהר לחזור. לא מדובר רק בטיפול פיזי מתקדם, מסביר ניו-יורק טיימס. האופי המשתנה של עסקי הספורט ומעמד הידוענות גורמים לכוכבים להישאר הרבה יותר מאשר בעבר. ויש עוד גורם, העובר לאורך הדורות: זה סם רב עוצמה שרבים רוצים אך רק מעט משיגים, אומרת הטניסאית מרטינה נברטילובה, אשר שיחקה כמעט עד גיל 50. סרינה ויליאמס ונדאל יצטרכו בקרוב לפרוש מהענף בו שלטו זמן רב כל כך, אבל כפי שאמרה ונוס ויליאמס – לעולם אין לדעת מתי זה יקרה. אין אסטרטגיית יציאה, אין תאריכי יעד, אין מועדי תפוגה. זהו סוג חדש של מערבולת: ספורטאים גדולים הרחק משיאם אינם מוכנים להודיע על פרישה, וסביבם עוסקים בספקולציות מתי זה יקרה. הם גם משפיעים זה על זה: נדאל הודה, כי חש שלא בנוח כאשר ראה את וודס ידידו הופך לגולפאי במשרה חלקית. יש גם רכיב מסחרי: פרישה שמה קץ לא רק לקריירה, אלא גם לחוזי פרסום משום שבאופן טבעי החשיפה לכוכב צונחת בצורה חדה. "לרוב זה שחור-לבן כאשר אתה פורש: זה מעניק לחברה את הזכות לבטל את החוזה", אומר סוכן הטניס האמריקני טום רוס. אבל יש יוצאים מן הכלל: כוכבי ענק בקנה המידה של סרינה ויליאמס ופדרר חתומים על חוזים המעניקים להם ביטחון גם לאחר הפרישה. ויש להם את המותרות של הזמן: הם יוכלו להתקבל לכל טורניר שירצו, גם אם הדירוג שלהם אינו מצדיק זאת, משום שהם מושכי תשומת הלב הגדולים ביותר.