אבל כדי להיאבק באמת באלימות המסיבית, חובה לתקוף את תכני השטנה הדיגיטליים – טוענת מילר-אידריס. זה עשוי להישמע בלתי אפשרי לנוכח ההגנה שמעניקה ארה"ב ל
חופש הביטוי, אבל אין צורך בצנזורה כדי להגביל את תפוצת התכנים הקיצוניים. עשרות שנים של מחקרים רפואיים העלו, כי בני אדם יכולים לפתח מנגנוני התגוננות כאשר הם נחשפים לכמויות קטנות של תכני שטנה לצד הסבר כיצד הללו משפיעים על דעותיהם. זה עובד, כי בני אדם אינם אוהבים שעובדים עליהם.
בשנתיים האחרונות מצאה מעבדת המחקר של מילר-אידריס, כי ניתן להפעיל בהצלחה גישה זו נגד דיסאינפורמציה מקוונת. המחקר העלה, כי מי שנחשפו לסרטונים של גזענות לבנה תמכו במסרים אלה פחות ממי שלא נחשפו להם. הצופים גם מצאו שמקורות התעמולה אינם אמינים, ויש פחות סיכוי שיציעו תמיכה כספית, אידיאולוגית או לוגיסטית לקיצונים אלימים. אותם ממצאים היו בנוגע להתנגדות לחיסוני קורונה. ולא צריך הרבה זמן: סרטונים בני 30 שניות עושים את העבודה.
אבל יעילה ככל שתהיה, שיטה זו לבדה אינה יכולה לבלום את ההקצנה. לא ברור לכמה זמן היא משפיעה והאם "חיסון" מפני סוג אחד של קיצוניות עוזר גם מול סוג אחר. לכן, זהו רק אחד הכלים בהם יש להשתמש. יש לפעול כדי למנוע נורמליזציה של אלימות גזענית או מגדרית בכך שבני נוער ילמדו עליה, כך שיוכלו לזהות אותה ולהתנגד לה. כאשר לילדים אין תשובות אמינות לשאלות של מגדר וגזע, הם יותר פגיעים להסברים כוזבים של תיאוריות קונספירציה ותעמולה מקוונת.
כדי ללמד סוגיות של גזע ומגדר, יהיה על בתי הספר לחנך ככל האפשר בנוגע לשורשי השנאה והאפליה. זה לא יהיה קל, שכן הוראת הגזע הפכה לשאלת פוליטית מקוטבת קשות. אבל יש דרכים לעסוק בסוגיות אלו ולעקוף נסיונות ממשלתיים מטרידים להוציא את שאלת הגזע מן הכיתות. סטודנטים במעבדה של מילר-אידריס זכו בפרס של המשרד לביטחון על סרטון אנימציה בנוגע לדיסאינפורמציה המיועד לתלמידי בתי הספר היסודיים. הסרטון מתרחש בבית ספר יסודי לחיות ומתמקד בתלמיד חדש – ברווז בשם דונלד – הנדחה בידי התלמידים האחרים משום שנתקלו ברשת במידע ולפיו ברווזים הם טיפשים. כך ניתן להעביר את הכלת השונה בלא לתגבר סטריאוטופים מזיקים.
יש להרחיב את הפעילות החינוכית בכיוונים נוספים, מציעה מילר-אידריס. למשל: יותר שיעורי אזרחות; שיתוף פעולה עם קהילת האמנות, ארגוני הורים וארגונים אחרים. הקהילות צריכות לטפח את זיהוי הסימנים המעידים והדגלים האדומים, לצד העמדת טיפול – בדיוק כמו הטיפול בהפרעות אכילה ובהתמכרויות. וכמובן, כולם צריכים למצוא דרכים לאסור את הפצת תכני השטנה, וכאן יש אחריות מיוחדת לרשתות החברתיות.
האמריקנים משטים בעצמם אם הם חושבים שהמדינה יכולה למנוע אלימות באמצעות חרמות ומאסרים, מדגישה מילר-אידריס. אי-אפשר לנקות לחלוטין את העולם מתכני השנאה ושירותי המודיעין והחירום אינם יכולים להגיב לכל מתקפה אלימה. לכן, על הקהילות לצייד את תושביהן בכלים הדרושים כדי לזהות ולדחות תעמולה ודיסאינפורמציה. אלו יכולים להיות כלים תודעתיים, וזו יכול להיות מאמץ של הורים, מורים, יועצי בריאות הנפש, מאמנים וכל מי שמצוי בעמדת הנהגה. שאם לא כן, הקיצוניות האלימה תמשיך לגדול ולהעמיק, ותעמיד בסכנה את חייהם של רבים נוספים.
