מה יעשה בוריס ג'ונסון אחרי שיעזוב את דאונינג סטריט 10? שלושה דברים, משיב וושינגטון פוסט: כסף, שיקום המותג, קאמבק. הוא צריך כסף, והרבה, כדי להמשיך בחיי היוקרה אליהם התרגל. טורים בעיתונים (הוא היה בעל הטור היקר ביותר בבריטניה), ספרים, נאומים. אבל מאחר שהוא עוזב את תפקידו מושפל-למחצה וממותג כמי שאינו ראוי להנהגה, זה לא יהיה קל; והוא לא טוב במיוחד בהתנהלות כספית ותמיד טוען שאין לו גרוש.
היכן יתגוררו ג'ונסון ורעייתו, קרי ג'ונסון? בדירה שלה בלונדון? במקום בו שכניהם הזעיקו את המשטרה בשל מריבת שיכורים ביניהם? לא סביר. לג'ונסון יש שתי רעיות לשעבר ושבעה ילדים, שניים מהם עם קרי. רבים משערים שהוא יחזור לעיתונות, שם החל את הקריירה שלו; בעבר קיבל 330,000 דולר לשנה בעד טור שבועי לדיילי טלגרף - מישהו חישב ומצא שמדובר ב-2,750 דולר לשעה. הוא חייב למו"ל שלו ביוגרפיה של ויליאם שייקספיר שלא השלים. הוא כן השלים ביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל הנערץ עליו, אשר זכתה לביקורת מעורבות.
הביוגרף שלו, אנדרו גימסון, משער שג'ונסון יצטרף לשורות נואמי הצמרת המקבלים 100,000 דולר לנאום. "בניגוד לכמה דוברים מפורסמים, אפשר לסמוך עליו שיתן נאום עסיסי. וכעת הוא יכול לדבר בתור מי שאירח את ראשי G7 ומכיר את ג'ו ביידן וולדימיר זלנסקי". גימסון גם משער, כי ג'ונסון ירצה לחזור למה שכינה "התפקיד הטוב ביותר בעולם" בהודעת ההתפטרות שלו. "אני לא רואה שום סימן שהוא עוזב את הפוליטיקה. בהודעתו הוא אמר שיתן למנהיג הבא את מלוא תמיכתו – וזה יכול להיות מעט מאוד. הוא אדם מאוד תחרותי וידאג להישאר מול עיני הציבור. והוא יעשה המון כסף".
טום באואר, ביוגרף נוסף של ג'ונסון, אומר שהוא יוכל לקבל 3 מיליון דולר תמורת זכרונותיו אם יהיו עסיסיים. "השאלה היא עד כמה הוא יהיה גלוי. [ראש הממשלה לשעבר] דייוויד קמרון קיבל מיליון דולר תמורת ספר משעמם", בעוד טוני בלייר כתב ספר חושפני יותר והמכירות היו בהתאם. "האם הוא מוכן לספר את האמת את נישואיו? על יחסיו לאנשים אחרים? הוא כותב היטב, אבל השאלה היא האם יהיה מוכן לספק כותרות".
גם באואר סבור שג'ונסון ישאף לחזור לראשות הממשלה ושהוא מאמין שבטווח הארוך יש לו סיכוי. ג'ונסון מאמין, מוסיף באואר, שבסופו של דבר יש לו משיכה צ'רצ'יליאנית כאדם היחיד היכול להציל את המפלגה השמרנית. "הרבה תלוי בהתנהגותו כעת. נאום ההתפטרות שלו היה מתריס, הוא לא הודה בטעויות, ולמעשה אמר שנדקר בגבו ושבכוונתו לחזור".
אין מסלול מקובל אם ג'ונסון ירצה לחזור, מציין הפוסט, יהיה עליו להישאר חבר בפרלמנט ולשבת בספסלים האחוריים כנציג אוקסברידג' ודרום רוסליפ, שכונה במערב לונדון. שני ראשי ממשלות בעידן המודרני ביצעו קאמבק: צ'רצ'יל שהיה ראש הממשלה בשנים 1945-1940 ולאחר מכן בשנים 1955-1951, והרולד וילסון שכיהן בשנים 1970-1964 ו-1976-1974. ראש הממשלה הקודמת, תרזה מיי, ממשיכה לכהן בפרלמנט ונהנית מפופולריות במחוז הבחירה שלה. ג'ון מייג'ור נשאר בפרלמנט ארבע שנים ולאחר מכן עבר למגזר העסקי וגם לקריקט.
מי שקדם לה, דייוויד קמרון, עזב כמעט מיד את הפוליטיקה, התמנה לעמוד בראש מספר מוסדות ציבוריים (כגון האגודה לחקר אלצהיימר), ייעץ לכמה חברות וכאמור כתב זכרונות. על פעילות השדלנות שלו קבע דוח פרלמנטרי, כי היא אומנם לא הייתה פלילית, אך הפגינה "שיפוט לקוי מהותי". גורדון בראון פעל למען האו"ם בתחומי החינוך והמלחמה בעוני בקרב ילדים.
בלייר הקים קרן צדקה, היה שליח הקוורטט (האו"ם, ארה"ב, האיחוד האירופי ורוסיה) למזרח התיכון – וגם ביצע פעילות פרטית שספגה ביקורת בטענה לניגוד עניינים. ברוח זו, ג'ונסון אולי ירצה להמשיך לתמוך באוקראינה בדרך כלשהי [בהודעת ההתפטרות הייתה בדש מקטורנו סיכה של דגלי בריטניה ואוקראינה]. במילים אחרות: אין מסלול מקובל לראשי ממשלה לשעבר – וג'ונסון ממילא מעולם לא צעד במסלול המקובל.
