הנשיא ג'ו ביידן הבטיח לתמוך באוקראינה "כמה זמן שיידרש". עד כה השקיע ממשלו 8 מיליארד דולר בסיוע לאוקראינה, ובחודש מאי אישר הקונגרס סכום עתק של 40 מיליארד דולר הן לאוקראינה והן להתמודדות עם ההשלכות העולמיות של המלחמה. אבל אפילו יועציו הקרובים ביותר של ביידן שואלים את עצמם האם בקרוב ארה"ב תתעייף, מדווח אקונומיסט. ביידן פחות פופולרי אפילו מדונלד טראמפ, האינפלציה גואה, כוח הקנייה נחלש והרפובליקנים צפויים לזכות בבית הנבחרים ואולי גם בסנאט. הסנאטור הדמוקרטי כריס קונס, בעל ברית קרוב של ביידן, פרסם לאחרונה מאמר המשבח את האחדות של נאט"ו בפסגת מדריד בחודש שעבר. הוא הוסיף: "אני מודאג לגבי המחויבות של הציבור האמריקני ונבחריו להישאר במסלול בעוד הפלישה נמשכת". הוא אמר לאקונומיסט, כי ולדימיר פוטין בונה על כך שהמערב יאבד עניין. הסיוע האמריקני לאוקראינה אמור להספיק עד סוף שנת התקציב (30 בספטמבר), אך איש אינו יודע מתי יאזל. כמה מחברי הקונגרס סבורים שחבילת סיוע גדולה נוספת תוכל לעבור לפני בחירות האמצע בתחילת נובמבר, אך רבים חושבים שלאחר מכן יהיה קשה לאשר סיוע נוסף בשל השינוי המשמעותי שגרמה המלחמה במצב הכלכלי בארה"ב. בהתחשב בקיטוב הקיצוני בארה"ב, אין זה מפתיע שהרפובליקנים מגלים ספקנות לגבי מלחמה בה עוסק ממשל דמוקרטי. פחות אמריקנים מוכנים כיום לשלם מחיר כלכלי תמורת התמיכה באוקראינה, בהשוואה לחודש מרס. וגם כאן יש פער מפלגתי עצום: 78% מהדמוקרטים מוכנים לשאת דלק יקר יותר ו-72% ישלימו עם אינפלציה גבוהה יותר, לעומת 44% ו-39% בלבד מהרפובליקנים (בהתאמה). אנשי סגל בקונגרס אמרו לאקונומיסט, כי שלושה גורמים ישפיעו על הנכונות להעניק לאוקראינה סיוע נוסף. הראשון הוא הרכבו של הקונגרס לאחר בחירות האמצע. אם הרפובליקנים יגיעו לרוב באחד הבתים או שניהם, ידו של מי בתוך המפלגה תהיה על העליונה – הממסד בדמותו של הסנאטור מיץ' מקונל או תומכיו של דונלד טראמפ, אשר יצא נגד חבילת הסיוע האחרונה? טראמפ הוא עדיין האדם החזק ביותר במפלגה ועשוי להודיע – אולי עוד לפני נובמבר – שהוא מתמודד לנשיאות ב-2024. כלל לא ברור האם המתונים במפלגה יוכלו לעמוד מול הפופוליסטים והלאומנים המזוהים עימו. גורם שני הוא מידת נכונותן של בעלות הברית המערביות להמשיך ולתמוך באוקראינה. "מה עושים שותפינו האירופיים? זו תמיד השאלה הראשונה שאני נשאל", אומר קונס. מבחינת רוב האמריקנים, אוקראינה מצויה מעבר להררי חושך, בעוד מדינות אירופה קרובות בהרבה לאיום הצבאי הרוסי והרבה יותר פגיעות להסלמה, לאובדן מקורות האנרגיה הרוסיים ולגל הפליטים. הגורם השלישי והחשוב ביותר הוא המצב בשדה הקרב. אם ממשל ביידן יוכל להראות שאוקראינה שבה וכובשת שטחים, ולא רק מחזיקה מעמד במלחמה אין-סופית, יהיה קל יותר לשווק את הסיוע למדינה. אבל מהפך שכזה בעימות נראה בלתי סביר, מעריך אקונומיסט. אוקראינה הפעילה לאחרונה בהצלחה את מערכת הטילים האמריקנית M142 ופגעה בעמדות פיקוד ומאגרי תחמושת מאחורי הקווים הרוסיים. אבל לרוסים יש עדיין יתרון מספרי ניכר, הם מצויים במתקפה ואינם נסוגים. לא ברור מהי מטרתו של ביידן במלחמה זו. ממשלו הפסיק לדבר על סיוע לאוקראינה "לנצח" ומדבר על מניעת תבוסה שלה. מטרתו המרכזית של ביידן היא למנוע עימות ישיר בין נאט"ו לבין רוסיה הגרעינית, וארה"ב דרשה מאוקראינה להבטיח שלא תשתמש בנשק האמריקני כדי לפגוע במטרות מעבר לגבול הרוסי ומסרבת לספק לה מערכות לטווח של 300 ק"מ. יש הסבורים שאין נתיב לניצחון באוקראינה ושעל ממשל ביידן למצוא עסקה דיפלומטית. אבל מבחינת תומכיה של אוקראינה, דמוקרטים ורפובליקנים כאחת, על ביידן למהר ולהשיג ניצחון: לתת לאוקראינה סיוע צבאי, לעשות זאת במהירות וליטול סיכונים. לשיטתם, השלמה עם קיפאון משמעותה בסופו של דבר תהיה הן תבוסה בשדה הקרב והן תבוסה בשדה דעת הקהל האמריקנית.