בדרך כלל זוהי סיבה למסיבה: שיעור האבטלה בארה"ב ירד בחודש יוני ל-3.5% - בדומה לרמת השפל של 50 שנה שנרשמה לפני הקורונה. בחודש שעבר נוספו 530,000 משרות – כפליים מן הצפוי – והמשק האמריקני החזיר את כל המשרות שאיבד בזמן המגיפה. אבל בחלקים נרחבים של המשק יש יותר סיבה לדאגה מאשר למסיבה, מציין אקונומיסט. שוק עבודה הדוק במיוחד הוא אתגר לחברות המתקשות לחזור להיקף התעסוקה שלפני הקורונה, מה שיאלץ את הפדרל ריזרב להמשיך להעלות את הריבית למרות סימני המיתון. מאז החל ה"פד" להדק את המדיניות המוניטרית לפני מספר חודשים, מתווכחים כלכלנים על מידת יחסי הגומלין בין האינפלציה לתעסוקה. פעולות ה"פד" להשתלט על עליות המחירים צפויות להוביל להאטה בצמיחה ולהתרחבות בשוק העבודה. נגיד ה"פד", ג'רום פאואל, טוען זמן רב שמשמעות שוק העבודה ההדוק עשויה להיות שחברות יוכלו להקטין את הביקוש לעובדים מבלי להגדיל את האבטלה. במילים אחרות: היחס בין אינפלציה לאבטלה עשוי להיות פחות חמור מאשר בתקופות קודמות של בידוק מוניטרי. נתון מרכזי בוויכוח זה הוא מספר המשרות הפנויות: 10.7 מיליון בחודש יוני, הנמוך ביותר מזה תשעה חודשים, אך עדיין גבוה במונחים היסטוריים. ירידה במספר המשרות הפנויות בלא עלייה באבטלה תלמד שה"פד" צודק בהערכתו. נקודת המבט ההפוכה היא, שיחסי הגומלין מתחילים להתהוות, שכן ל"פד" יש עדיין עבודה רבה בריסון האינפלציה העומדת כיום על 9% בשנה. כדי להבין את הוויכוח, מסביר אקונומיסט, יש להביא בחשבון את שיעור האבטלה הטבעי – השיעור הנמוך ביותר לפני שמתגברת האינפלציה הנובעת מהעלאות שכר. תפיסה זו הייתה מרכזית בניתוח הכלכלי ובמדיניות הריבית של ה"פד", אך היא איבדה גובה עוד לפני הקורונה – כאשר האבטלה ירדה בצורה מתמשכת והשכר לא עלה. בסקירת האסטרטגיה שלו בשנת 2020 הבהיר ה"פד", כי גישה זו נדחקת לשוליים בקביעת מדיניותו. אולם, הזינוק באינפלציה בשנה האחרונה לצד הירידה החדה באבטלה, החזיר את אותה תפיסה למרכז הבמה. באמצע 2020 המריאה האבטלה בארה"ב ל-15%, ובנסיבות רגילות היא אמורה הייתה להוביל להאטה באינפלציה בשיעור גבוה מזה שנרשם בפועל. במילים אחרות: שיעור האבטלה הטבעי עלה, והגביל את ההשפעה האינפלציונית של הגידול באבטלה הכוללת. כלכלנים בפדרל ריזרב בסן פרנציסקו מעריכים, כי היא הגיעה ל-8% לפני שנתיים וירדה ל-6% בסוף 2021. כעת חוות המשק האמריקני את הצד השני של העלייה באבטלה הטבעית: אינפלציה גבוהה בעוד האבטלה יורדת. שינויים מבנים במשק האמריקני מסייעים להסביר מדוע האבטלה הטבעית עלתה בזמן הקורונה, ממשיך אקונומיסט. החל מהזינוק בביקוש לעובדי שליחויות ואחסון וכלה בהתאוששות בתחומי המסעדות והנסיעות, המעסיקים התקשו להתמודד עם הצרכים המשתנים במהירות של העובדים. הציפיות של העובדים ממשרותיהם השתנו, במיוחד בשל הגידול בעבודה ממרחק. באופן טבעי, המגזר העסקי הציע משכורות גבוהות יותר והשכר הנומינלי לשעה עלה ב-5% בתוך שנה. הפער בין האבטלה הטבעית (6%) לבין האבטלה כולה (3.5%) מלמד שהלחץ על המשכורות צפוי להימשך בחודשים הקרובים ולהעמיק את האינפלציה. מיד לאחר פרסום נתוני התעסוקה (5.8.22) עלו הציפיות בשווקים לכך שה"פד" יעלה שוב את הריבית ב-0.75 נקודה – בפעם השלישית ברציפות – בחודש ספטמבר. פרשנות פסימית תאמר כי ה"פד" ימשיך להעלות את הריבית עד האבטלה כולה תעלה לשיעור האבטלה הטבעית, ובדרך מיליונים יאבדו את עבודתם. פרשנות אופטימית תאמר, שהפער ייסגר באמצעות ירידה באבטלה הטבעית; פאואל שותף לגישה זו. בכל מקרה, המשמעות היא שהשכר חשוב כעת לשוק העבודה האמריקני לפחות כמו שיעור האבטלה. מעודד לראות נתונים כאלו בנקודה הנוכחית של המעגל הכלכלי, אבל סיבה אמיתית למסיבה תהיה רק אם במקביל יתמתנו הלחצים בתחום השכר.