זה עשוי להיות התור למועדון הקריקט מרליבון או במרפאת פרוסטטה יוקרתית – יש קווים שווים: כובעי פנמה ומכנסיים ורודים; שער לבן וראשים קרחים; מעט נשים; ולמעט כמה מן העובדים – כולם לבנים. אלו הם חברי המפלגה השמרנית, 160,000 איש אשר בחודש הקרוב יכריעו מי יעמוד בראש המפלגה ובראש הממשלה – ליז טראס או רישי סונאק. הם מתקבצים ברחבי בריטניה והם בדיוק מה שהייתם חושבים, קובע אקונומיסט. מחקר שנערך באוניברסיטאות המלכה מרי וסאסקס מצא, כי 68% מחברי המפלגה השמרנית הם בני 50 ומעלה; 96% הם לבנים (בלייבור השיעור הוא 93%); 66% הם גברים. הם לא אריסטוקרטים כפי שניתן לחשוב מן הלבוש: יש ביניהם גם מורים ושוטרים. מה שברור הוא שהנשים במיעוט, וברובן הן מסרבות לדבר עם עיתונאים ושולחות אותם לבעליהן. הביטוי "רעייה שמרנית" הוא פחות מיזוגני ויותר תיאור עובדתי. ג'ורג' אורוול כתב, כי כדי שרצח יגיע לכותרות עליו להתבצע בידי איש דת סיני או "יו"ר הסניף המקומי של המפלגה השמרנית". אדוארד הית, ראש ממשלה שמרני, חש שמפלגתו מורכבת מ"חארות, חארות מחורבנים וחארות מזוינים". אבל מצב הרוח משתנה. מייק טרבור, מאבטח בכנס בחירות של המפלגה באקסטר (ואחד הלא-לבנים היחידים באירוע), אמר שהשמרנים הם "קהל קל מאוד" ו"מאוד נעים להתמודד איתם". כנסי הבחירות של המפלגה חושפים שתי תפיסות מוטעות לגבי המרוץ לראשות המפלגה, סבור אקונומיסט. הראשונה: הסיפור הוא טראס וסונאק. בפועל, רבים מתקבצים פחות כדי לבחור אחד מבין השניים ויותר כדי להתאבל על המנהיג היוצא, בוריס ג'ונסון, ולגנות את מי שחיסל אותו – סונאק. על-פי גישה זו, ג'ונסון לא נפל בשל כשליו אלא משום שסונאק, שר האוצר בממשלתו, בגד בו. מחיאות הכפיים הרועמות ביותר בכינוס באקסטר היו כאשר על המסך הופיע ג'ונסון, חוגג את נצחונו בבחירות 2019. התפיסה המוטעית השנייה נוגעת לניסוח. טראס מובילה כעת בפער ניכר על פני סונאק – אותו מעדיפים חברי הסיעה בפרלמנט והציבור הרחב – בקרב חברי המפלגה. סקר אחרון נתן לה 59% לעומת 29% בלבד לסונאק. קשה מאוד לסקור גוף בוחר כה קטן, אך פרשנים ממשיכים לתהות כיצד ייתכן שיש לטראס יתרון כזה למרות מגרעותיה. אבל תדברו עם השמרנים בכינוסים, ותגלו שכמו עם ג'ונסון – המילה הנכונה צריכה להיות "משום" ולא "למרות". טראס אולי "משוגעת", אבל גם ג'ונסון היה "קוקו", אומר חבר המפלגה קולין טרודגאון. כאשר נכנסים לכנס הבחירות, מתברר שיש ממש בתפיסות לגבי שני המועמדים. טראס היא אישה של נקודה: נאומיה זרועים בהן, לפעמים היא אפילו עוצרת. באמצע משפט. לצורך יצירת האפקט. היא דנה בנושאים מעוררי מוטיבציה: ולדימיר פוטין. דייגים. היבולים. בשדות שלנו. סונאק מדבר בפסקאות: משפטים ורעיונות מתערבבים זה בזה, תסבוכות מתקבלות בברכה, יש תשומת לב לפרטים. איש מביניהם אינו מלהיב לחלוטין את הקהל. לאחר הכנס אמרו כמה מן הנוכחים לאקונומיסט, שסונאק הותיר יותר רושם כמדינאי; אבל בזמן אמת, הם הריעו למשפטים הקצרים של טראס.