במבט מן המאה ה-21, הפשיזם נראה כאמונה הלוחמנית המצליחה ביותר במאה ה-20. לכן – מציע ג'ורג וויל, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט – כדאי להבין את מייסד התנועה, בניטו מוסוליני, אשר לפני 100 שנה פחות חודשיים צעד לרומא ותפס את השלטון בגיל 39, צעיר השליטים בעולם באותה עת. למי שהחריב את הדמוקרטיה הפרלמנטרית האיטלקית יש כיום יורש בקרמלין. וויל נעזר ברב-המכר עטור הפרסים של אנטוניו סקוראטי "M: Son of the Century" הקובע, כי פשיזם לא רק מעודד אלימות; הוא עצמו אלימות. הרומן התיעודי מתרחש באיטליה בשנים 1924-1919 ומתאר את הקטטות והרציחות שהפכו את איטליה לאומה ללא מדינה. כנופיות החולצות השחורות של מוסוליני שעטו ברחובות ובדרך התנפלו על יהודים; חבריהן תפסו פעילים סוציאליסטים, הכריחו אותם לשתות כמויות גדולות של חומר משלשל ולאחר מכן קשרו אותם למכוניותיהם וגררו אותם ברחובות. שלושה ימים לאחר שגינה טבח שביצעו תומכיו, מוסולוני העניק חנינה גורפת לפשעי אלימות שבוצעו על-רקע פוליטי. העם השתוקק למנהיג חזק ולפגיעה בחסרי ההגנה, כותב סקוראטי. "הם מוכנים לנשק את מגפיו של כל אדון חדש, כל עוד יינתן להם מישהו שהם יוכלו להתעלל בו". מוסוליני לא היה אדם מרשים – גובהו היה רק 1.68 מטר – אבל הוא היה התגלמות הפשיזם: אנרגיה מזוקקת המחפשת הזדמנות לתוקפנות. כפשיסט הוא לא היה איש חזון, אבל הוא היה המבשר של ולדימיר פוטין חשוף החזה, לוחם הג'ודו ורוכב הסוסים. מאמר שפורסם באקונומיסט לפני שבועיים הוכיח שהפוטיניזם הוא פשיזם: מרקחת של תלונות ונוסטלגיה הבאה לידי ביטוי ברטוריקה של התקרבנות. משטרו של פוטין נסמך על אלימות ממשלתית וכזו הנסבלת בידי הממשלה, בדומה לבריגדות של מוסוליני. פולחן האישיות של מוסוליני היה קשור להשבת תפארתה של האימפריה הרומית; זה של פוטין מבטיח לחזור לגדולתה של בריה"מ. הן באיטליה של מוסוליני והן ברוסיה של פוטין שוררת תרבות של אכזריות; 30% מהרוסים סבורים שיש להתיר עינויים. אקונומיסט גם ציטט את אלכסנדר יקובלב, רפורמטור דמוקרטי שעבד תחת מיכאיל גורבצ'וב, ואשר הזהיר כבר בסוף שנות ה-1990: "סכנת הפשיזם ברוסיה אמיתית, משום שמאז 1917 התרגלנו לחיות בעולם פושע המנוהל בידי מדינה פושעת. עבריינות עטופה באידיאולוגיה – זהו תיאור המתאים הן לקומוניסטים והן לפשיסטים". וויל מוסיף ומציין, כי האלימות שירתה את האידיאולוגיה הפשיסטית של טיהור לאומי – וכך גם במשטרו של פוטין. רצח עם – הכולל מחיקת זהותו התרבותית של עם שלם – היא תוצאה ישירה של הפשיזם. וזה מה שקורה כיום באוקראינה, כפי שתיאר הפרשן הבכיר אנדרו סטטפורד. הכובשים הרוסים לא הורסים רק את הביטויים המוחשיים של התרבות האוקראינית (כנסיות, אנדרטאות וכדומה), אלא גם מעבירים בכוח לרוסיה "למעלה ממיליון אוקראינים, כולל מאות אלפי ילדים ובהם יתומים – חלקם צעירים די הצורך כדי לשכוח [בעתיד] את זהותם ושפתם". למנוע הפשיזם אין הילוך אחורי; הוא תמיד רוצה להתפשט מבחינה גאוגרפית ולתוך החיים הפרטיים. כפי שאמר מוסוליני: "הכל בתוך המדינה, שום דבר מחוץ למדינה, שום דבר נגד המדינה". משטרו של פוטין מעודד את הציבור הרוסי להפגין את תמיכתו במלחמה באוקראינה בשימוש באות Z, אותה מכנה אקונומיסט "חצי צלב קרס". הפשיזם עלול להצליח במאה הנוכחית יותר מאשר במאה הקודמת, מזהיר וויל.