מכון המחקר ראנד, המקורב לפנטגון, הצביע לאחרונה על ארבעה תרחישים של הסלמה אופקית. הראשון מכונה "נתיב אפס", כי ייתכן שההסלמה כבר החלה: רוסיה תרחיש מחויבת להגיב, מיד או במועד שייראה לה, על הפסדיה הכלכליים והצבאיים הכבדים. השני הוא מהלומה מקדימה אם רוסיה תחשוב שנאט"ו עומדת להתערב במישרין במלחמה. השלישי הוא התקפה על נתיבי אספקת הנשק לאוקראינה. והאחרון: עלייה דרמטית בחוסר היציבות הפנימי, הכלכלי והפוליטי. ברוב המקרים התגובה הרוסית תחל בצורה סמויה – מתקפת סייבר, חבלה, רציחות וכדומה. התרחיש הראשון הוא בעל הסיכון הגבוה ביותר להתגלגל לעימות צבאי, אולי אפילו גרעיני; כל התרחישים הופכים למסוכנים יותר אם רוסיה אכן תובס בשדה הקרב.
האמת היא, מדגיש אקונומיסט, שאיש אינו יודע היכן הקווים האדומים של פוטין. ארה"ב הפסיקה לדבר על סיוע לאוקראינה לנצח ועל החלשת רוסיה, ובמקום זאת מדברת על מניעת תבוסה אוקראינית. במאמר בניו-יורק טיימס לפני חודשיים מנה ביידן צעדים רבים שיכולה ארה"ב לבצע; הוא הבהיר שהללו אינם כוללים סילוקו של פוטין, שיגור כוחות לאוקראינה, פלישה לרוסיה או הארכת המלחמה רק כדי להכאיב לרוסיה. ביידן גם הזהיר את רוסיה מפני "תוצאות קשות" אם תשתמש בנשק גרעיני; פקידים בוושינגטון לוחשים שהתגובה תהיה קונבנציונלית, וברור שביידן אינו רוצה להגיע לנקודה הזאת.
עם זאת, ביידן הותיר עמימות סביב הנתיב שלו עצמו. פקידים בכירים בממשלו עורכים משחקי מלחמה כדי להחליט מהן מטרותיה הסופיות של ארה"ב, וכרגע הממשל מדבר בצורה כללית בלבד על "אוקראינה דמוקרטית, עצמאית, סוברנית ומשגשגת". הוא אינו מאמץ את דרישת אוקראינה להחזיר את כל השטחים שאיבדה. במכוון או שלא במכוון, המדיניות הזאת תוביל למלחמה ארוכה או להסדר חלקי, צופה אקונומיסט – מה שעלול לסדוק את האחדות המערבית אם הבוחרים ייצאו נגד התוצאות הכלכליות של המלחמה; זה בדיוק מה שפוטין רוצה.
אבל תסכול וחוסר ודאות הם טבעו של הדיון הגרעיני: ארה"ב מורתעת מהתערבות ישירה, ורוסיה – מהתנגשות עם נאט"ו. אסטרטג הגרעין טום שלינג טען, כי סף המלחמה עלול להיות בלתי מזוהה וכי היא עלולה לפרוץ בשל מדרון חלקלק שאיש אינו מבין את גודל הסכנה הטמונה בו. במצב כזה, אי-אפשר לבוא בטענות אל המנהיגים הפועלים בזהירות יתרה.
