העידן האליזבתני השני הגיע לקיצו וסיומו יצוין בסופרלטיבים: המונרך הזקן ביותר והוותיק ביותר בעולם; תמונתה של אליזבת השנייה היא אולי הנפוצה ביותר בהיסטוריה. רוב הבריטים תמכו בה; לא כולם יכולים לומר מדוע, כותב אקונומיסט. אליזבת הייתה המונרך הבריטי הראשון בעידן המודרני. הכתרתה ב-1953 הייתה הראשונה ששודרה בטלוויזיה; ב-1976 הייתה הראשונה לשלוח דוא"ל. נתיניה ידעו עליה הרבה יותר מאשר על כל מונרך קודם. היחסים בין המונרך לפשוטי העם תמיד היה של מרחק וקרבה בעת ובעונה אחת: יש לקוד בפניו, אך גם מחזיקים את תמונתו כאשר משלמים ושולחים מכתב. אליזבת הביאה סוג חדש של אינטימיות, שכן הזרקורים הופנו לעבר המלוכה – ולא רק ברגעיה היפים ביותר, כמו למשל אחרי מותה של הנסיכה דיאנה ב-1997. אליזבת ספגה שוב ושוב ביקורת תקשורתית, ולא תמיד הוא והציבור הסתדרו. מלכותית ומרוחקת, עם כובעיה ותנועותיה, היא נראתה כשייכת לזמן אחר. היא למדה בבית ספר שנבנה בימי הביניים (איטון), השתמשה בספר שנכתב בימי המלכה ויקטוריה ("החוקה האנגלית" של וולטר בייגהוט) ולמדה אצל מורה פרטי שהיה כה רגיל ללמד בנים, עד שפנה אליה במילה "ג'נטלמן". אין פלא אפוא, שערכיה – סטואיות וחובה, להישאר שלווה ולהמשיך הלאה ומעל הכל לשתוק – השתייכו גם הם לעידן אחר ונראו חסרי שייכות לעידן של תקשורת מודרנית. בעוד ילדיה, נכדיה וכלותיה הסתבכו בראיונות והתנהגות בלתי נאותה, היא נשכה את שפתיה ועלתה למטוסים ורכבות וספינות. היא חצתה את בריטניה וחבר העמים לאורכן ולרוחבן, הקשיבה, נופפה בידה ושואלת: מאיזה מרחק הגעת? רק מעטים הגיעו ממרחק רב יותר ממנה. כאשר אשתקד העירה על "אלו שמדברים ולא עושים", היה זה ההפך ממנה: היא עשתה ולא דיברה. כאשר עידן התקשורת הפך לעידן הרשתות החברתיות, האמפטיה שינתה את מקומה לשיפוט חפוז. מצב הרוח כלפיה השתנה. שתיקתה, אשר נתפסה כאנכרוניזם שמחוץ לאופנה, החלה להיראות מרעננת. בעוד המטבע שנשא את דיוקנה איבד משוויו ובריטניה ירדה ממעמדה, ה"מניה" של אליזבת שמרה על שער גבוה. דונלד טראמפ התחנן לביקור ממלכתי; מישל אובמה הניחה את זרועה סביבה. כעת כל זה איננו. קשה לדמיין את החיים בלעדיה, משום שכמעט כל מי שחי כיום חי רק איתה – מסביר אקונומיסט. בייגהוט כתב שהמונרכיה "פועלת כהסוואה" המאפשרת לאומה "להשתנות בלי שהציבור יבחין בכך". אורך חייה אפשר לאליזבת ליצור מראית עין של יציבות במדינה שהשתנתה לאין הכר. אליזבת עוזבת מדינה וחבר עמים שונים מאוד מכפי שקיבלה אותם. כאשר עלתה על כס המלוכה, הניצחון במלחמת העולם השנייה היה טרי; כעת בריטניה איננה יותר מאשר מעצמה איזורית בצפון האטלנטי; חלקים בממלכה מאיימים לפרוש; חבר העמים צפוי להתפורר עוד יותר בהיעדרה. עם מותה נותק החבל האחרון שקישר את בריטניה עם עידן גדולתה. רק מעטים סבורים שהמלוכה תשגשג בלעדיה. רבים חוששים שהמלך צ'רלס השלישי אינו מתאים לתפקיד; הוא דיבר יותר מדי. אבל בשנים האחרונות גם הוא התרכך. חלק מן הנושאים להם הטיף, במיוחד הסביבה, נראים כעת פחות כאובססיה. ולמשפחת וינדזור תמיד היה אינסטינקט הישרדות. תפקידו של צ'רלס אינו קל; המתנה על הקווים היא קשה והמשמעות של המונרך הוותיק ביותר בעולם היא שגם יורש העצר שלו הוא הוותיק ביותר בעולם. אבל אין סיבה שהוא לא יצליח, סבור אקונומיסט. בהחלט ייתכן שינוי. המטבעות הבריטיים דורשים זאת: מאז החזרת המלוכה במאה ה-17, פניו של כל מונרך בריטי פונים לכיוון ההפוך משל קודמו, אולי כדי לסמל שכל אחד מהם הולך בדרכו שלו. ג'ורג' השישי פנה שמאלה, אליזבת השנייה פנתה ימינה, צ'רלס השלישי יפנה שמאלה. שינוי והמשכיות, המשכיות ושינוי – טבועים במתכת.