שינוי אפשרי: בהאמה, בליז, גרנדה, סנט קיטיס-נוויס, סנט לוצ'יה במדינות אחרות בקריביים יש תנועות רפובליקניות פעילות ותמיכה של פוליטיקאים בכירים, אך לא פעילות ממשית בתקופה האחרונה. הרוב הדרוש הוא שאלת מפתח, מדגיש גארדיאן: רק בגרנדה יש צורך ברוב של שני שלישים במשאל עם, בבליז די בהחלטה של הפרלמנט, ובשלוש האחרות – ברוב פשוט במשאל עם. גם לדינמיקה הפוליטית המקומית יש משקל. ראש ממשלת בהאמה, פיליפ דייוויס, אומר שיום העצמאות ה-50 – החל בשנה הבאה – הוא זמן טבעי לחשוב על החלפת המלוכה. ארלי גיל, פוליטיקאי בכיר בגרנדה, אומר שגם אם לציבור אין התנגדות להפוך לרפובליקה – משאל עם עשוי להפוך להזדמנות עבור האופוזיציה לנגח את הממשלה, ולכן ייתכן שזו תהסס לבצע מהלך שכזה. בקריביים בכלל, מעיר גארדיאן, הדיון בחלק ניכר מהסוגיות נסוב סביב האישים המעורבים. אין שינוי כרגע: אוסטרליה, קנדה, ניו-זילנד, פפואה-גינאה החדשה, איי שלמה, טוּבָאלוּ במדינות בהן מורשת הסחר בעבדים פחות בולטת בפוליטיקה העכשווית, מפגינות פחות רצון לשינוי – מאבחן גארדיאן. מנהיגי פפואה-גינאה החדשה, איי שלמה וטובאלו הכריזו בימים האחרונים על תמיכתם במלוכה. הרפובליקניות פופולרית בעיקרון באוסטרליה, קנדה וניו-זילנד, אך לפחות נכון לעכשיו היא רחוקה מסדר היום הפוליטי. ראש ממשלת אוסטרליה, אנתוני אַלְבָּנְזֶה – רפובליקן אדוק – יצר השנה משרה של עוזר שר לענייני רפובליקה, אך כעת אומר ש"זה לא הזמן" לשקול משאל עם. ראש ממשלת ניו-זילנד, ג'סינדה אַרְדֶרְן בת ה-42, אומרת שהיא סבורה שהמדינה תהפוך לרפובליקה בימי חייה, אך "זה לא משהו שלניו-זילנדים יש רגשות עזים כלפיו". לדבריה, היא מצפה שהיחסים עם המלוכה יעמיקו מול צ'רלס. בקנדה קיים רוב בעד מינוי ראש מדינה מקומי, אך ראש הממשלה, ג'סטין טרודו, אמר אשתקד שהנושא אינו מצוי במקום גבוה בסדר העדיפות. יש גם מכשולים חוקתיים משמעותיים: כל שינוי מחייב הסכמה פה אחד בבתי המחוקקים של כל המדינות המרכיבות את קנדה, כמו גם בשני בתי הפרלמנט של קנדה עצמה. דבריו של טרודו לאחר מותה של המלכה מלמדים שהנושא לא יידון בקרוב: "בעולם מורכב, החסד וההחלטיות הקבועים שלה ניחמו וחיזקו את כולנו. קנדה באבל".