לפני כ-100 שנה ניסה הסופר ליטון סטרייצ'י לסכם את 63 שנות מלכותה של המלכה ויקטוריה. היא הפכה לבת-בית ובמותה נדמה היה לרבים – ולא רק בבריטניה – שהטבע חוזר לאחוריו בצורה איומה ושהכל מתרסק. אפשר לומר זאת גם עם אליזבת השנייה, אך עם כל הדמיון ביניהן – ההבדלים בין בריטניה של 1901 לזו של 2022 הם עצומים, כותבת ההיסטוריונית פרופ' לינדה קולי מאוניברסיטת פרינסטון בניו-יורק טיימס. ב-1901 כבר החלה בריטניה בדרך לשקיעתה, אך האימפריה, הצי הצבאי, צי הסוחר והמערכת הפיננסית שלה היו הגדולים בעולם. כל אלו נעלמו מזמן וחלק מהם אף הרוסים ושנויים במחלוקת עזה. מתחת למעטה המקצוענות המושלמת שלה, המחצית השנייה של עידן אליזבת אופיינה בחוסר שביעות רצון גובר מתפקוד הממשלה. האם מותה והעברת הכתר לצ'רלס הפחות-פופולרי יובילו ללחצים חסרי תקדים לשינויים חוקתיים? בצורה שלא תמיד מורגשת, מהירות השינויים הפוליטיים בבריטניה הואצה מזה זמן, במיוחד בתחום האישי. ליז טראס היא האישה השלישית המכהנת כראש הממשלה. הקבינט שלה הוא בעת ובעונה אחת שמרני בבסיסו וחסר תקדים בגיוונו. ארבעת התיקים הבכירים ביותר מוחזקים בידי נשים או יוצאי אפריקה ואסיה. מאז 2009 יש לבריטניה בית משפט העליון. לוולס וסקוטלנד יש פרלמנטים משלהן, ולצפון אירלנד – אסיפה מחוקקת בעלת סמכויות נרחבות. מרשים – אבל חלקי, טוענת קולי. הכוח אכן מבוזר מחוץ ללונדון, אך בצורה בלתי מספקת ובלתי שיטתית. דווקא לאנגליה אין פרלמנט משלה והדבר מחזק לאומנות מקומית. ואילו הפרלמנט באדינבורו טרם הצליח להשקיט את הקולות הקוראים להיפרדות מבריטניה; האסיפה האירית תקועה; והלאומנות גואה בוולס. הדבר החשוב ביותר הוא, שלא הייתה רפורמה כלשהי בפרלמנט הבריטי, ולא נעשה דבר כדי להגביל את כוחו הגדל של ראש הממשלה. כל המחלוקות, חוסר שביעות הרצון והתפקוד הלקוי התעצמו ב-2016 במשאל העם על הברקזיט, אשר אמור היה לפתור בעיות אלו. במשאל העם ניכרו הבדלים בין צעירים למבוגרים, בעלי ההשכלה וחסרי ההשכלה, והחשוב ביותר: רוב המצביעים בלונדון, הערים הגדולות של אנגליה, סקוטלנד וצפון אירלנד תמכו בהישארות באיחוד האירופי. תושבי הפריפריה וערי החוף הצליחו לנצח ברוב זעום, וכך הפילוג נותר בעינו – בתוספת המחיר הכלכלי הכבד של הינתקות מהשותף הכלכלי החשוב ביותר של בריטניה. קולי תוהה האם ההלם ממותה של אליזבת – ששלטה בבריטניה יותר מכל מונרך אחר – יוביל למחשבה מעמיקה יותר על תפקודה הפנימי של המדינה. האם זה יכול להיות הניצוץ שיסתיים בחוקה הכתובה השנייה בתולדות בריטניה? לא בהכרח ולא בפני עצמו, היא משיבה. המלוכה הבריטית היא ארגון מקצועי מאוד היודע להסתגל לנסיבות. צ'רלס בן 74 ויש הרואים זאת כחולשה, אך למעשה גיל העמידה הוא המסוכן ביותר למלכים; גיל הזיקנה גורם לכבוד גדול יותר כלפיהם. חשוב יותר: לרוב, חוקה חדשה היא תוצאה של מכה חיצונית – מלחמה מהפכנית מוצלחת, מלחמת אזרחים מרה, פלישה זרה, כיבוש או תבוסה במלחמה. החוקה הבריטית הראשונה, Instrument of Government משנת 1653, נוצרה בעקבות הוצאתו להורג של צ'רלס הראשון, מלחמת אזרחים והרפובליקה הקצרה של אוליבר קרומוול. המעבר החלק ליורש העצר, המתרחש כעת, כלל אינו מתקרב לשינויים שכאלה. אבל עשויה להיות לו תרומה קטנה לצידם של שינויים מבחוץ. אם סקוטלנד תקיים שוב, בעתיד הקרוב, הצבעה על עצמאותה, ואם רוב המצביעים בצפון אירלנד יחליטו שהם רוצים להצטרף לאירלנד – הממלכה המאוחדת תצטמק לאנגליה ו-וולס בלבד, כאשר האחרונה גם היא בדלנית יותר. אם יתרחש פיצול שכזה, ובמיוחד אם הדבר יארע על-רקע של משבר כלכלי חמור, שינויים חוקתיים רדיקליים עשויים להיראות כפתרון הולם ולא כאיום גרידא, מסכמת קולי.