ולדימיר פוטין חייב התנצלות לעמיתו שי ג'ינפינג, על כך שהביא לפגישתם אתמול (15.9.22) את ניחוח הכישלון וההשפלה שספגו כוחותיו באוקראינה. באולימפיאדת החורף בבייג'ינג בחודש פברואר, ערב הפלישה, הכריזו השניים ש"אין גבולות" לידידות בין ארצותיהם. פגישתם הנוכחית באה חודש לפני הוועידה רבת החשיבות של המפלגה הקומוניסטית הסינית, בה צפוי שי להיבחר לקדנציה שלישית כנשיא – מה שיעניק לו ולאידיאולוגיה שלו עוצמה שלא הייתה מאז ימי מאו.
שי נכנס לוועידת זו על הרקע של האטה כלכלית ותשישות ציבורית גוברת ממדיניות ה"אפס קורונה", מציין אקונומיסט. בביקורו הראשון מחוץ לסין מאז פרצה המגיפה, שי מוצא את עצמו חולק את הבמה עם מנהיג אותו כינה "חברי הטוב ביותר" – אך נחשף כברוטלי, כושל וחסר גבולות. אבל מוקדם מכדי לדמיין את שי נסוג מהכרזתו הפומבית בפברואר, לפיה הוא מזדהה עם השקפותיו של פוטין לגבי ביטחון העולם. שניהם עוינים לבריתות שמובילה ארה"ב באסיה ובאירופה; שניהם מתעבים את הדמוקרטיה הרב-מפלגתית המערבית; ושניהם דורשים לכבד "אינטרסים ביטחוניים לגיטימיים" של מדינות ריבוניות – הקוד שלהם למעמד מרכזי בזירה העולמית.
לפוטין יש זמן לשקם את מעמדו בעיניה של סין. כדי לקדם את האינטרסים הסיניים, הוא אינו צריך להשיג את כל מטרותיו המלחמתיות; מבחינת סין, די בכך שהוא יפלג ויחליש את המערב שבהובלת ארה"ב, וזהו משחק ארוך. היא עדיין מקווה שהאירופים יאשימו את "המלחמה האמריקנית" בזינוק במחירי האנרגיה, במיוחד אם החורף יהיה ארוך וקשה.
לאורך השבוע האחרון של הנסיגות הרוסיות באוקראינה, סין שמרה על אחידות מרשימה במסר שלה: מדי ערב הקרינה מהדורת החדשות המרכזית צילומים של טילים ופגזים, חזרה על הודעות משרד ההגנה הרוסי וציטטה את הטענות האוקראיניות על מתקפת נגד. ממשל ביידן מואשם בכך שהוא בוחש בקלחת, כגון במשלוח נשק לאוקראינה כדי להעשיר את יצרני הנשק האמריקניים. ואז מגיעה המנה העיקרית: דיווח ארוך על חוסר שביעות הרצון באירופה מהזינוק במחירי האנרגיה ועל כך שהאירופים מאשימים את העיצומים שמובילה ארה"ב.
מובילי התעמולה הסינית יכולים לטעון שדיווחים אלו מלמדים על ניטראליות בין רוסיה לאוקראינה, אבל היא מעולם לא הייתה שם – מדגיש אקונומיסט. סין חזרה במשך חודשים על דף המסרים הרוסי ולפיו ארה"ב היא שגרמה למלחמה, אם כי היא התעלמה מהצידוקים היותר-פרועים של פוטין עצמו למלחמה. הקו המועדף של סין בדיווח על המלחמה סומן בידי לי ז'אנשו, האיש מספר שלוש במפלגה, בביקור במוסקבה בחודש שעבר: "רוסיה לא נמחצה בידי העיצומים המערביים, אלא השיגה בטווח הקצר יציבות והפגינה יכולת עמידה". בלא להצדיק במישרין את הפלישה, אמר לי לחברי הפרלמנט הרוסי, כי ארצם נדחקה לפינה בידי נאט"ו ובטחונה הלאומי היה בסכנה; רוסיה פעלה וסין מבינה זאת.
האינטרס העצמי הוא המסביר את המדיניות הסינית, אומר אקונומיסט. סין מגנה את בריתות ההגנה ואת העיצומים שמובילה ארה"ב, כי היא חוששת שאותם אמצעים יינקטו נגדה באסיה ובמיוחד אם תתקוף את טייוואן. מנהיגי סין מאמינים שארצם תצא נשכרת הן אם רוסיה תנצח באוקראינה והן אם התוצאה תהיה תיקו: או שתהיה זו תבוסה למערב באפשרות הראשונה, או שרוסיה תיחלש מול סין באפשרות השנייה. סין גם מנצלת את בידודה של רוסיה וקונה ממנה בזול נפט וגז, ובקרוב תשלם יותר ביואן החלש שלה במקום בדולרים – אך גם מקפידה שלא להפר את העיצומים המערביים.
הנסיגות האחרונות של רוסיה אינן רצויות מבחינת סין, אך נסבלות. תבוסה מלאה תהיה סיפור אחר. היא עלולה לגרום לכאוס מנהיגותי במוסקבה. אם הדמוקרטיות הליברליות יישארו מאוחדות ויוכיחו שהן מסוגלות לספוג כאב כדי להגן על הסדר העולמי שעיצבו, הדבר יחתור תחת הטענה הסינית הקבועה בדבר שקיעה מתמשכת של המערב. שי רוצה חבר בדמותו של לוחם, לא של מפסידן.
