אם רבים הופתעו מחזרתה של האינפלציה הגבוהה, סירובה לעזוב גורם להלם חזק עוד יותר; בשבוע האחרון מדינות כמו ארה"ב ובריטניה הופתעו שוב מקצב עליית המחירים – מדווח אקונומיסט. בדצמבר 2020 צפה הפדרל ריזרב שהאינפלציה בארה"ב תהיה 2% בלבד בשנתיים הבאות; בדצמבר 2021 הוא עדכן את תחזיתו ל-2.6% (מחצית מהקצב השנתי באותה עת); כעת היא למעלה מ-8%. קרן המטבע הבינלאומית שגתה אך היא, ואילו אקונומיסט עצמו אומנם צפה גל התייקרויות אך אמר שנמוכים הסיכויים שהוא יהיה ממושך.
מדוע האינפלציה מתמשכת? סיבה אחת היא שההוצאה ממשיכה להיות גבוהה והמדיניות המוניטרית אינה הדוקה מספיק. אבל זוהי תשובה בלתי מספקת. המדיניות אינה הדוקה יותר משום שהבנקים המרכזיים אינם סבורים שיש צורך בכך. בפועל, הם התאמו את עצמם לאינפלציה: בדצמבר 2020 סבר ה"פד" שהריבית ב-2023 תהיה אפס, אך כעת הוא מדבר על 4.6%. קשה יותר להסביר מדוע האינפלציה חרגה מכל התחזיות. קרן המטבע מצביעה על שלושה גורמים: גלי הלם, שכר וציפיות.
בשנים 2021-2020 שחררו הממשלות את הרסן המוניטרי כדי להתמודד עם הקורונה. המגיפה גרמה לשינויים חדים בצריכה, אשר נעה משירותים לטובין; התוצאה הייתה עליית מחיריהם של האחרונים. פגיעה בייצור ועלייה במחירי חומרי הגלם בשל הקורונה היו הגורם ל-40% מההתייקרויות בארה"ב ול-66% מהן בגוש האירו. 30% נוספים נגרמו בשל המענקים הנדיבים בזמן הקורונה ושינויים בהוצאות של משקי הבית.
הפלישה לאוקראינה גרמה הלם אדיר נוסף, והשנה הבעיה המרכזית הייתה פספוס התחזיות במחירי האנרגיה והמזון – שהושפעו במישרין ממנה. אל המלחמה הצטרף הזינוק בשער הדולר, שהוא בעיקרו תוצאה של מדיניות הריבית האגרסיבית של ה"פד" נגד האינפלציה האמריקנית. בעוד מטבעות אחרים נחלשו, הייבוא למדינותיהם התייקר והאיץ את האינפלציה; התחזקות של הדולר ב-10% מעלה בממוצע את האינפלציה המקומית ב-1%.
החשודה השנייה היא העלייה בשכר. בזמנים כתקנם השכר נע בהתאם לתפוקה, הציפיות האינפלציונית ומצב התעסוקה. עלייה בתפוקה ובציפיות מעלה את השכר; עלייה באבטלה מורידה אותו. יחסים אלו קרסו בתחילת הקורונה, ואת מקומם של שיקולים אלו תפסו המגבלות על העבודה בשל הסגרים והריחוק החברתי. כאשר החלה ההתאוששות, גורמי היסוד החלו לחזור לתמונה, אך הם לא סייעו במיוחד בתחום השכר; הוא המשיך לעלות בשל הדרישה הגוברת לעובדים והאבטלה הנמוכה.
העלייה בשכר תרמה במישרין לעליית מחירים בשירותים עתירי כוח אדם. אקונומיסט מציין, כי בשל כך יש החוששים ממעגל קסמים בו העובדים דורשים שכר גבוה יותר כדי לממן את הוצאותיהם הגבוהות יותר, ואילו החברות מעלות את המחירים כדי לממן את העלאות השכר. אבל קרן המטבע אומרת כי במדינות רבות עליית השכר אינה מדביקה את קצב האינפלציה; אם השכר הריאלי ימשיך לרדת, הוא יוכל למתן את ההוצאה ואת האינפלציה. בחינה של 22 מקרי עבר העלתה, כי סחרחרת מחירים-שכר היא נדירה; בדרך כלל האינפלציה החלה לרדת בעוד האבטלה נותרה נמוכה, התרחיש האידיאלי מבחינת מקבלי ההחלטות.
ברוב המקרים יש צורך בהידוק מוניטרי כדי להאט את האינפלציה. האופי החריג של הנסיבות הנוכחיות עשוי להוביל לכך שהעבר לא יהיה מורה דרך יעיל. החשוב ביותר הוא מה יקרה לציפיות האינפלציוניות – הגורם המרכזי השלישי. הציפיות משפיעות על ההוצאה ועל דרישות השכר. אם לעבר הקרוב יש תפקיד ביצירת הציפיות הללו, הדבר מסייע להסביר את התמשכות האינפלציה ויהפוך את משימתם של הבנקים המרכזיים לקשה יותר. קשה למדוד ציפיות, אך יש סיבה לדאגה – מדגיש אקונומיסט. למרות שרוב הציפיות בארה"ב הן מתונות, אלו שבבריטניה וגוש האירו פחות מעודדות. בשל כך תמשיך הריבית לעלות. לאחר שטעו שוב ושוב, הבנקים המרכזיים לא ירפו עד שההפתעה האינפלציונית הבאה תהיה בכיוון ירידה.