הקיסר קין שי-הואנג זכה לתהילת עולם כמי שאיחד את סין, החל את בניית החומה הגדולה והקים לעצמו מאוזוליאום ובו צבא של חיילי חימר. פחות ידוע מה שהתחולל לאחר מותו, בשנת 210 לפני הספירה. עוזריו הסתירו עובדה זו כדי לבלום את בנו הבכור, והמשיכו לפעול כאילו קין עודנו בחיים. בתחילה זה עבד: יורש העצר התאבד ואחיו הצעיר הוכתר. אלא שהוא היה שליט חלש, לאחר ארבע שנים מת גם הוא ושושלת קין קרסה.
ההיסטוריה הקיסרית של סין עמוסה במאבקי ירושה עקובים מדם, והמדינה הקומוניסטית איננה טובה בהרבה – מציין אקונומיסט. כאשר הו גי'נאטו מסר את השלטון לידי שי ג'ינפינג ב-2012 אחרי עשר שנים, הייתה זו העברת השלטון המסודרת הראשונה מאז הקמת המהפכה ב-1949. אבל היום (23.10.22) ייבחר שי לכהונה שלישית חסרת תקדים, קץ שלטונו אינו נראה באופק וסין שוב מתמודדת עם שאלות שנדמה היה שהפכו לנחלת ההיסטוריה: כיצד פורש מנהיג כל-יכול? ומה קורה אם לפתע הוא מת או מאבד את כשירותו?
כללי הירושה של סין עמומים ובלתי כתובים. דנג שיאופינג יצר כללים כאלה כאשר עלה לשלטון ב-1978, אחרי מותו של מאו, כדי למנוע דפוטיזם ושליטת קשישים בנוסח סובייטי – מה שלא מנע ממנו למשול 19 שנה, עד מותו בגיל 92. יורשו, ג'יאנג זמין, בחש בפוליטיקה זמן רב לאחר פרישתו. יש הרואים את 2012 כאנומליה. עם זאת, המיסוד החלקי של הירושה וההנהגה הקולקטיבית יצרו מספיק יציבות כדי להוביל לצמיחה כלכלית חסרת תקדים. כאשר המטוטלת חוזרת לעבר שלטון יחיד, יש הצופים שסין תיתקל בבעיות ירושה האופייניות למשטרים סמכותניים מודרניים – כמו גם לקיסרים שלה עצמה.
אריקה פרנץ מאוניברסיטת מישיגן בדקה 301 משטרים סמכותניים בשנים 2020-1946. מסקנתה היא, כי ככל ששליטים אלו מרכזים בידיהם יותר כוח, הם נוטים להאריך את כהונותיהם. הם יוצרים את הרושם שאין להם תחליף ומזהירים את האליטות מפני התוצאות ההרסניות של פרישתם. את המחיר משלם המשטר בראשו הם עומדים, בדמות חשש לחוסר יציבות ואף קריסה.
אחת הדרכים להגברת עמידותו של משטר סמכותני היא קביעת מגבלות כהונה, אך זה נדיר. דרך נוספת היא לקבוע בבירור את היורש, אך שליטים סמכותנים נוטים להימנע מכך אפילו כאשר הם חולים או זקנים, מחשש שהאליטות ידחו את היורש או שהלה יאיים על מעמדם. שליט סמכותן גם חושש שמינוי יורש ייראה כאילו הוא עומד לפרוש ויהפוך אותו לברווז צולע – ונראה שזהו השיקול הרלוונטי במקרה של שי, המקפיד שלא למנות איש לעמדה בה הוא עשוי להצטייר כיורש.