לפני פחות משלוש שנים לואיז לולה דה-סילבה היה בכלא. אתמול (31.10.22) הוא התעורר כנשיא הנבחר של ברזיל לאחר ניצחון דחוק על חאיר בולסונרו – אחד הקאמבקים הפוליטיים המרשימים ביותר במאה ה-21. לולה היה הנשיא בשתי קדנציות (2010-2003) וניצל את הגאות בשוק הסחורות כדי לחלץ מיליונים מן העוני באמצעות תוכנית רווחה נרחבת. אך לאחר מכן באה שקיעה כלכלית והשחיתות אכלה בכל פה בממסד הפוליטי. לולה נכלא ב-2018 אך שוחרר כעבור 18 חודשים וההאשמות נגדו בוטלו. בולסונרו כבש את הימין הקיצוני של ברזיל ונודע לשמצה באמירותיו הבריוניות והסקסיסטיות, כמו גם בנוסטלגיה שביטא לשנות הרודנות הצבאית. בשנת 2018 הוא ניצח בבחירות לנשיאות, נישא על גל של אנטי-ממסדיות. וושינגטון פוסט מזכיר, כי הקדנציה שלנו אופיינה בשערוריות, תגובה מזלזלת וקטלנית לקורונה וצעדים מקטבים שהעלו חשש ליציבותה של הדמוקרטיה הברזילאית הצעירה. לולה, גיבור אמיתי של מעמד הפועלים שאיבד אצבע בתאונה במפעל, הוא אולי האדם היחיד שהיה מספיק פופולרי כדי לגבור על בולסונרו. אין לו הרבה זמן לחגוג את נצחונו. נכון לאמש, בולסונרו לא הודה בתבוסתו ולא התבטא בפומבי, למרות שהתוצאות הרשמיות פורסמו בלילה הקודם ומנהיגי העולם מיהרו לברך את לולה. במשך חודשים הוא הטיל ספק בטוהר הבחירות, למרות העדר כל ראיה לטענותיו. כעת הוא יכול להמשיך ולחקות את דונלד טראמפ, להצביע על הפער הזעום (פחות משתי נקודות האחוז) בו ניצח לולה ולהקשות על המעבר לקראת ההשבעה בעוד חודשיים. בולסונרו יכול לגרום משבר חוקתי כפי שניסה טראמפ לחולל, הוא יכול לנצל את העובדה שהתמיכה בו הייתה גבוהה מן הצפוי כדי להתייצב בראש האופוזיציה – והוא גם עשוי לברוח מברזיל מחשש להליכים פליליים נגדו. לולה מצידו מציג את עצמו כדמות מפייסת וכמי שלהוט לייצג את האומה כולה, לשקם את האמון במוסדותיה ולהחזיר את ברזיל למידה של שפיות ורוגע. הקמפיין שלו איחד מגוון רחב של מפלגות ופוליטיקאים, כולל יריבים לשעבר. לאחר הבחירות קראו גם כמה מתומכיו של בולסונרו לנשיא היוצא להכיר בתוצאות, לטובת המדינה. יש המכנים את לולה "ביידן הברזילאי" – וכמו עמיתו האמריקני יהיה עליו להתמודד עם התנגדות משמעותית מימין. הרוח החזיתית של הכלכלה העולמית והדיסאינפורמציה ברשתות החברתיות יפגעו בסדר היום שלו. בתקופת כהונתו הקודמת היה לולה מנהיג השמאל הפופולרי ביותר בדרום אמריקה, הדמות הבולטת ביותר בגל סוציאליסטי ששטף את היבשת. הוא חוזר לשלטון ברגע דומה: מאז 2020 עלה השמאל לשלטון בבוליביה, פרו, צ'ילה וקולומביה. אין הרבה מכנים משותפים בין המדינות, מציין הפוסט, אך בכולן המהפכים אירעו על-רקע הקורונה שחשפה פערים חברתיים בלתי נסבלים במדינות רבות, במיוחד בדרום אמריקה.