הלם אנרגיה גרם בשנה היוצאת לתוהו ובוהו באירופה וברוב העולם, האיץ את האינפלציה והגדיל את סכנת המיתון. בשנה הבאה ימשיך העולם להתמודד עם שוקי נפט וגז בלתי יציבים, אך גם יגביר את מאמציו ליצור מערכת אנרגיה זולה יותר, נקייה יותר ובטוחה יותר – צופה פטריק פוליס, עורך אקונומיסט לענייני עסקים, ב-The World Ahead 2023.
עידן דלק המאובנים של המאה ה-20 יצר עסקות מפוקפקות רבות, החל מזו של הנשיא פרנקלין רוזוולט עם משפחת סעוד ב-1945 וכלה באלו שעם רוסיה הבתר-קומוניסטית. ב-2023 יכרתו רוב המדינות שתי עסקות חדשות עם השטן. בטווח הקצר הן יעודדו השקעות בדלקים מאובנים בתמורה לביטחון. בטווח הארוך הן יאמצו מדיניות מוכוונת-ממשלה בניסיון להאיץ את המעבר לאנרגיה חילופית.
המכה שהנחיתה הפלישה הרוסית לאוקראינה הייתה כואבת. שליש מהאינפלציה במדינות העשירות, שעמדה בספטמבר על 9%, מיוחס למחירי האנרגיה. צמצום ייצוא הגז לאירופה בידי ולדימיר פוטין אילץ את המגזר העסקי ומשקי הבית לצמצם את הצריכה ב-10% והעלה חששות לפגיעה בתעשיה. הגברת ייבוא הגז הנוזלי לאירופה הזניקה את המחירים וגבתה מחיר כבד ממדינות עניות כמו פקיסטן. מחירי הנפט נותרו גבוהים ואופ"ק קיצצה את התפוקה. הביקוש לפחם הגיע לשיא.
השוק ימשיך להיות תנודתי ב-2023, צופה פוליס. אירופה תצליח לעבור את החורף בזכות מלאי הגז, אבל יהיה ברור מהו המחיר של מדיניות אנרגיה קצרת רואי במשך שנים. רוסיה מספקת 36% מהגז שצורכת אירופה, והייבוא המוגבר ממקורות אחרים כיסה רק שליש מכמות זו. אם כלכלתה של סין תתאושש בשנה הבאה והביקוש לאנרגיה יעלה, השוק יילחץ עוד יותר.
המחירים יורגשו הרבה אחרי 2023 בצד החיובי, כל אלו יוצרים תנופה ליצירת מערכת אנרגיה חדשה. משבר האנרגיה של 1973 עודד השקעות בחיפוש שדות נפט חדשים. הפעם, נכון לעכשיו, אין זינוק בהשקעות: החברות חוששות מחוסר היציבות הגיאו-פוליטי ומחוסר הוודאות הכרוך במעבר לאנרגיה ירוקה. האידאל הליברלי – שוק אנרגיה הנשלט בידי מס פחמן משותף ומערכות אספקה חוצות גבולות של אנרגיה סולארית וסוללות לרכב – מת. במקומו מתגבשת מערכת של שני מרחבי אנרגיה – דמוקרטי וסמכותני. ארה"ב אינה שלמה עם הרעיון של הפיכתה למקור האנרגיה העיקרי של אירופה ומעדיפה להוריד את המחירים בבית. סין סוחרת עם רוסיה ואירן, אך חוששת מתלות בהן.
המעבר הירוק יוצר עוד מקור של חוסר ודאות המגביל את ההשקעות. פרויקטים חדשים בתחום הגז עלולים להיפגע מכללים הדוקים יותר בתחום פליטת הגזים, אלא אם יצליחו ליישם טכנולוגיות חדישות. ההשקעה במקורות אנרגיה מתחדשים עודנה נמוכה מדי; מחירי המקסימום והמיסים הנוספים שהטילו ממשלות בשנה היוצאת ודאי שאינם מעודדים אותה.
פוליס צופה, כי לנוכח זאת – ממשלות יגבירו בשנה הבאה את התערבותן בשוקי האנרגיה, כדי להבטיח גיוון מקורות והרחבה של ההשקעות. בתחום הגז המשמעות היא יותר עסקות בהן המדינה תעניק רשת ביטחון לחוזים ארוכי טווח ולהשקעה במתקנים. מדינות אירופה יגבירו את מאמציהן להתקשר עם יצרניות גז כמו אלג'יריה וקטר.
בתחום האנרגיה המתחדשת הן יאמצו הקמת מתקנים בהנחיה ובסובסידיות ממשלתיות. המשמעות תהיה זירוז של הפרויקטים, אם כי לצד זאת – הם ילוו במדיניות ממשלתית שמטרתה להגביר את הייצור והתעסוקה. זוהי כבר האסטרטגיה בסין והודו, וגם מטרתן של הקלות המס ב-400 מיליארד דולר הכלולות בחבילת האנרגיה שאישר הקונגרס. אירופה תלך בעקבותיהן כדי לשמר את הייצור המקומי.
כמו כל העסקות עם השטן, גם באלו יש סיכונים המתבררים עם הזמן. הגיבוי לדלקים מאובנים יוצר דור חדש של תשתיות מזהמות ויקרות, אותן יהיה צורך לסגור אחרי חמש-עשר שנים כדי לעמוד ביעדי הפליטה. ואילו האימוץ של תפיסה פרוטקציוניסטית-לאומנית יותר באנרגיה המתחדשת, יוביל לכך שההשקעות הצפויות בתחום – 50 טריליון דולר בעשור הקרוב – יהיו פחות יעילות. אבל המחירים הללו יורגשו הרבה אחרי ש-2023 – ומשבר האנרגיה – יגיעו לקיצם.
