כאשר מדברים על עתידה של אירן, ישנם פנטזיונרים וישנם פטליסטים – מנתח ניקולס פלהאם, כתב אקונומיסט לענייני המזרח התיכון, ב-The World Ahead 2023. בעיני הראשונים, שינוי משטר נראה באופק. הם מדמיינים, כי לפני חגיגות האביב "נורוז" ב-20.3.23, יתקבצו אירנים בנמל התעופה של טהרן כדי לקדם את פניהם של מתנגדי משטר גולים, והמונים ייאספו ברחובות – באותו מסלול שעבר האייתוללה חומייני ב-1979. בתוך ימים ישתנה שמו של נמל התעופה מ"אימאם חומייני" ל"מאשה אמיני", הצעירה שהירצחה בידי כוחות הביטחון עורר את גל ההפגנות הנוכחי. באותו תרחיש, רבים מאנשי הדת יימלטו. חלקם יבקשו את חסות המיליציות הפרו-אירניות בעירק, סוריה ולבנון. בעלי הקשרים הטובים יותר יפנו לעומאן או לאיחוד האמירויות. המנהיג העליון, עלי חמנאי, יברח לבייג'ינג. מועצה של אירנים צעירים תנסח חוקה חדשה ותחליף את הלב במרכז הדגל בסממת המהפכה: "נשים, חיים, חרות". שר החוץ הנוכחי, ג'וואד זריף, יהיה ראש ממשלת המעבר בעקבות התפטרותו של הנשיא איברהים ראיסי, במטרה להבטיח מעבר חלק. הוא ירכוש נקודות זכות בחו"ל כאשר ימלא את ממשלתו בגולים בעלי דוקטורט מאוניברסיטאות מערביות. הוא יפסיק את העברת הכטב"מים לרוסיה וישאף להגיע להסכם עם ארה"ב – לא רק בנושא הגרעין וסיום העיצומים, אלא גם על פתיחתה מחדש של הקונסוליה האמריקנית באירן. חברות אנרגיה מערביות יוזמנו להתמודד במכרזים. פלהאם ממשיך את התסריט הפנטזיונרי: זריף ינסה לרצות את המפגינים באמצעות ביטול מגבלות הלבוש. הוא גם יתחייב לקיים משאל עם בשאלה האם על אירן להמשיך ולהיות רפובליקה איסלאמית. כלי התקשורת המערביים יכנו אותו "גורבצ'וב החדש". אבל האירנים יהיו פחות סלחנים. הם לא יסתפקו בהתנצלויות של המשטר הקודם, אלא ימשיכו לצאת לרחובות בדרישה להעמיד לדין את בכיריו. חלקם יאולצו להתוודות בפומבי. לאחרים יהיה פחות מזל: ההמון ידרוש את דמו של ראיסי, ומחוץ לטהרן יירצחו אנשי דת ונשים שימשיכו לעטות את החיג'אב.

מתקפת טילים על תל אביב?

התרחיש של הפטליסטים שונה בתכלית, ממשיך פלהאם. לאחר חודשים של הפגנות, המשטר ישגר את הצבא לטפל במתנגדיו. הכיתות יקטנו כאשר תלמידות שיעזו להביע דעה נגד המשטר יועברו למחנות לחינוך מחדש. התקוממויות בדלניות בכורדיסטן ובלוכיסטן יעוררו חששות מפני חוסר יציבות ועד כדי מלחמת אזרחים, מה שיפחית את הרצון להחלפת משטר. משטרת הצניעות תחזור במלוא כוחה. חמנאי המנצח יכריז על בנו, מוג'טבה חמנאי, כיורשו. הדיכוי יורגש גם בחו"ל. כאשר גבו אל הקיר מבית, המשטר ייצא לשורה של פעולות צבאיות איזוריות כדי להסיט את תשומת הלב מהמחאה ולעודד אחדות נגד אויבים זרים. המטרות יכללו פשיטות לאזרבייג'אן, תוך האשמה שהיא מארחת רשתות ריגול ישראליות; קרבות סביב שדות הנפט בדרום עירק; או מתקפת טילים על תל אביב, שדות נפט סעודיים או הצי החמישי האמריקני בבחריין. מחיר הנפט יאמיר ליותר מ-200 דולר לחבית. רבים מקווים לתרחיש ביניים כלשהו, אבל בהינתן הקיטוב באירן – הקיצוניים משני הצדדים לא יאפשרו אותו. לא משנה מי ינצח; גברים חמושים יגבו מחיר דמים מן הצד השני. באיזון הקשה בין שלושה עמודי היסוד של הפוליטיקה האירנית – כוהני הדת, העם והצבא – יכריעו החיילים בין האייתולות לבין המפגינות.