לפני הקורונה, המחשבה על אינפלציה שנתית של 10% בגוש האירו נראתה כחלום בלהות; בחודש שעבר אלו היו בשורות טובות, שכן באוקטובר היא עמדה על 10.6%. הפתעה דומה הגיעה מארה"ב. במקביל לירידה באינפלציה, יורדות הציפיות להמשך העלאות הריבית. הפדרל ריזרב והבנק המרכזי האירופי יעלו בשבוע הבא את הריבית בחצי נקודת האחוז, לעומת 0.75 נקודה בהעלאות הקודמות. אקונומיסט מזכיר, כי האינפלציה העולמית יורדת בעיקר משום שמחירי האנרגיה ירדו מאז הקיץ ומשום ששרשרות האספקה חזרו לפעול בצורה חלקה אחרי השיבושים שגרמה הקורונה. אבל האינפלציה רחוקה מאוד מיעד 2% של הבנקים המרכזיים, ויש לכך שלוש סיבות. הראשונה היא שוק העבודה; נתוני השכר ממשיכים להדאיג. השכר הממוצע לשעה בארה"ב מגלה סימני האטה יחסית מאז אוגוסט, אבל נתונים מעודכנים מצביעים על עלייה בשיעור שנתי של 5.1% בספטמבר-נובמבר. השכר בבריטניה עולה בצורה דומה, וגל שביתות עלול להאיץ את העלייה. שוקי העבודה בגוש האירו אינם כה חמים, אך מצבם מספיק כדי להדאיג את מקבלי ההחלטות שמא התייקרות האנרגיה תוביל לדרישות להעלאות שכר. הבעיה השנייה היא המדיניות הפיסקלית. אם ממשלות יצמצמו את הגרעונות שלהן, יהיה לבנקים המרכזיים קל יותר לצנן את שוק העבודה. אבל חבילת הענק לאקלים ובריאות שאישר הקונגרס אינה מגבילה את החוב הלאומי, וממשל ביידן מנסה למחוק הלוואות סטודנטים – דהיינו לוותר על החזרים. אירופה מרחיבה את הסובסידיות לאנרגיה, למרות האזהרות מפני האצה למשקים שאין להם עודפי יכולת ייצור – אותה טעות שעשה ממשל ביידן ב-2021. אם האיחוד האירופי ימשיך צעדים אלו ב-2023, המחיר נטו (לאחר העלאות מיסים) יהיה 2% מהתוצר. בבריטניה יתחיל הידוק החגורה רק ב-2025, בשל התוכנית היקרה להגביל את מחירי האנרגיה לצרכן. כמעט שני שלישים מהוצאות האיחוד האירופי בתחום האנרגיה הן על הגבלת המחיר לכל הצרכנים – מהלך יקר שאינו מעודד חיסכון. רק חמישית מההוצאה הזאת היא בסיוע לנזקקים, הגישה עליה ממליצים קרן המטבע והדומים לה. אפילו גרמניה, המעניקה סובסידיה רק ל-80% מן הצריכה הקודמת של משקי הבית, עדיין נוטלת הלוואות כדי לממן את התמיכה. הסכנה השלישית היא שמחירי האנרגיה ישובו ויעלו בשנה הבאה. השנה משקי אירופה יצאו נשכרים מן התחרות המצומצמת על הגז הנוזלי, בין היתר משום שכלכלת סין קרטעה קשות בשל מדיניות ה"אפס קורונה". אם המשק הסיני יחזור לפעילות מלאה, מחירי הגז הנוזלי יאמירו. אקונומיסט מסכם: המאבק של הבנקים המרכזיים באינפלציה הגיע לשלב הבלימה, אך הניצחון עודנו רחוק.