בחירות האמצע בארה"ב בחודש שעבר הסתיימו פחות או יותר בסטטוס-קוו, אך לשינויים הקטנים יש משמעות ניכרת – מנתח וושינגטון פוסט. הרפובליקנים זכו בתשעה מושבים נוספים בלבד בבית הנבחרים, מה שהספיק כדי להעניק להם את הרוב. בסנאט הפתיעו הדמוקרטים כאשר זכו במושב נוסף, מה שעשוי להיות להם לעזר רב.
הנצחונות הדמוקרטיים הנקודתיים החשובים ביותר היו ברמת הממשלות במדינות. כמו בסנאט, הם הצליחו להשיג נצחונות המרחיבים את שליטתם, למרות שהאווירה נראתה כנוטה לטובת הרפובליקנים. בסופו של יום, הדמוקרטים מצויים במדינות במצב טוב יותר מאשר אי-פעם מאז 2010, וזאת משתי סיבות.
בבתי המחוקקים של המדינות הצליחו הרפובליקנים להוסיף כ-25 מושבים מתוך 6,000 שעמדו לבחירה – מהפכים ברמת המושבים בהיקף של פחות מ-0.5%. אבל היו אלו הדמוקרטים שהצליחו לחולל מהפכים ברמת בתי המחוקקים: שני בתי המחוקקים של מישיגן ובתי הנבחרים של מינסוטה ופנסילבניה. מישיגן ומינסוטה משמעותיים במיוחד, משום שבהן גם הצליחו מושלים דמוקרטיים להיבחר מחדש וכעת השליטה כולה מצויה בידי מפלגתם.
הדמוקרטים זכו בשליטה המלאה גם במרילנד ומסצ'וסטס בזכות נצחונות במירוצים לתפקיד המושל. הם איבדו את השליטה המלאה בנבאדה, ולעומת זאת נטלו מהרפובליקנים את השליטה המלאה באריזונה. מושלים דמוקרטיים גם נבחרו מחדש במדינות ויסקונסין וקנזס, ומנעו מן הרפובליקנים שליטה מלאה. לפני הבחירות שלטו הרפובליקנים לחלוטין ב-23 מדינות לעומת 14 לדמוקרטים; כעת היחס הוא 22 מול 17, הטוב ביותר מבחינת הדמוקרטים מאז 2010.
בניגוד למצב לפני תריסר שנים, הדמוקרטים עדיין מצויים בפיגור נרחב במספרים הכוללים, גם בתחום המושבים בבתי המחוקקים (למעלה מ-4,000 לרפובליקנים לעומת פחות מ-3,300 לדמוקרטים), במספר המושלים (26 לרפובליקנים מול 24 לדמוקרטים) ובמספר בתי המחוקקים (41:58 לטובת הרפובליקנים).
אבל הפוסט טוען שיש לראות גם את מספר האמריקנים שתחת "שליטת" כל מפלגה. 140 מיליון אמריקנים (42% מן האוכלוסייה) חגים במדינות בה שולטים הדמוקרטים הן במעון המושל והן בבתי המחוקקים, לעומת 131 מיליון (39%) לרפובליקנים. זאת, לעומת 138 מיליון לרפובליקנים ו-115 מיליון לדמוקרטים לפני הבחירות.
המצב הנוכחי רחוק מאוד מזה שבו היו הדמוקרטים לפני הבחירות ב-2018: הרפובליקנים שלטו לחלוטין ב-25 מדינות לעומת שבע בלבד לדמוקרטים, 155 מיליון תושבים מול 64 מיליון. היה זה בעיקר בשל התבוסה הקשה של הדמוקרטים בבחירות 2014, ומצבם לא השתפר ב-2016 למרות שזכו ביותר קולות בבחירות לנשיאות. הגרעון העצום הזה של הדמוקרטים נמחק בתוך שלוש מערכות בחירות מאז 2018 [בכולן הוביל דונלד טראמפ את הרפובליקנים – א.ל].
