הממצאים המרכזיים של ועדת 6 בינואר בבית הנבחרים היו ידועים עוד לפני פרסום הדוח הסופי שלה (23.12.22). עיתוי הפרסום מגביל את החשיפה, אך מטרתה של הוועדה היא יותר להוות את הגרסה המוסמכת של האירועים. הוועדה (שבעה דמוקרטים ושני רפובליקנים מתנגדי דונלד טראמפ) קבעה, כי הוא הנושא באחריות להסתערות על הקפיטול.
לאחר כמה הבזקים מצפוניים בנוגע להתנהגותו של טראמפ, רפובליקנים רבים עברו ל"לא יודעים כלום" על 6 בינואר – מציין אקונומיסט. משימתה של הוועדה הייתה להכריח אותם – ואת ארה"ב כולה – להתמודד עם העובדות. מה שהתחולל לא היה התוצאה האומללה של התפרעות שיצאה משליטה, מצאה הוועדה, אלא הסיום ההגיוני של "קונספירציה רבת שלבים להפוך את התוצאות החוקיות של הבחירות לנשיאות ב-2020".
למי שעקבו אחרי האירועים מקרוב ובזמן אמת, 800 עמודי הדוח מוסיפים פרטים והררים של הערות שוליים. התיאור של דקה אחרי דקה נראה כמו סרט אימה של התרסקות מטוס. הוא יוצר את תחושת הגועל שחשו אפילו כמה מיועציו הנאמנים ביותר של טראמפ: "כולנו נראים עכשיו כמו טרוריסטים מבית", סימסה הופ היקס, לשעבר מנהלת התקשורת בבית הלבן.
טראמפ התכוון מהרגע הראשון לטעון להונאת בחירות. "למען האמת, ניצחנו בבחירות האלה", הכריז במוצאי ההצבעה בעוד הקולות נספרים. ההסברים שלו לדרך בה נגנב ממנו הניצחון השתנו, כי לא היו שום עובדות שיתמכו בהן ובתי המשפט זרקו מכל המדרגות את עשרות העתירות שלו. ואז נכנסו לתמונה תיאוריות חוקתיות חדשות: כאילו לסגן הנשיא יש סמכות לבחור את הנשיא הבא. טראמפ הוא שניסה לגנוב את הבחירות ולחתור תחת השיטה, קובע אקונומיסט.
התנגדות למזימות אלו מצד פקידים מכהנים, רבים מהם רפובליקנים, היא שסיכלה אותן. כך למשל, בכירי משרד המשפטים דחו את דרישתו לתפוס את מכונות ההצבעה ואיימו בהתפטרות המונית אם עורך דין סכיזופרני ותומך בשקר הגדול ימונה לשר בפועל. המושלים הרפובליקנים של אריזונה וג'ורג'יה דחו את לחציו של טראמפ ואשררו את נצחונו של ג'ו ביידן. סגן הנשיא מייק פנס דבק בתפקידו החוקתי הסמלי באשרור התוצאות, למרות כל הלחצים.
דוח הוועדה הוא גם כתב אישום ציבורי: "אין ספק שהנשיא טראמפ יכול היה לעצור את ההתקוממות. הוא היה המפקד העליון לא רק של הצבא האמריקני אלא גם של הפורעים". למרות שאין לה סמכות לנקוט הליכים פליליים, היא המליצה עליהם בפני משרד המשפטים. היא גם מציעה להפעיל תיקון נשכח של החוקה, שהוכנס לאחר מלחמת האזרחים, כדי למנוע מטראמפ להחזיק במשרה פדרלית כלשהי.
מאחר שחלק כה ניכר מן האשמה נובע מן הכשלים המוסריים של אדם אחד, הדוח מקדיש פחות תשומת לב לרפורמות אחרות היכולות למנוע עוד 6 בינואר. כך למשל, בנוגע לרשויות האכיפה אומרת הוועדה: "הסכנה לקפיטול מצד המון חמוש וזועם הייתה צפויה, אבל העובדה שנשיא ארה"ב יהיה הזרז לזעמם ויגרום למתקפה, הייתה חסרת תקדים בהיסטוריה האמריקנית".
למרות כל אלו, טראמפ אינו מחוסל מבחינה פוליטית – מדגיש אקונומיסט. הוא כבר הודיע על כוונתו להתמודד לנשיאות ב-2024. בחודש ספטמבר הוא הבטיח שאם ייבחר, יחון את המשתתפים בהסתערות "עם התנצלות לרבים מהם". לפני כמה שבועות הוא דיבר על השעיית החוקה. אבל אם טראמפ ייכשל במועמדות הנקמה שלו, יהיה זה פחות בשל התנהגותו או הסתבכויותיו המשפטיות, ויותר משום שרבים מן הרפובליקנים הגיעו למסקנה הוא מפסידן בחירות. הסיבות העמוקות יותר של חוסר התפקוד של הדמוקרטיה האמריקנית – הקיטוב המפלגתי והתקשורת הגועשת היוצרת אותו – שרירים וקיימים. סביר להניח שהרפובליקנים המבקשים לרשת את טראמפ לא יתקפו בצורה כזאת את המוסדות הדמוקרטיים, אך הנזק כבר נעשה.
