יש שתי דרכים להסתכל על הודעתה של יפן בדבר הגדלת תקציב הביטחון שלה ביותר מ-50% בחמש השנים הקרובות ורכישת טילים מתקדמים היכולים לפגוע במטרות בסין. האחת: זהו ניצחון לסדר העולמי שמובילה ארה"ב, משום שיתרונה הצבאי של סין במערב האוקיינוס השקט יצטמצם. השנייה: זוהי הכרה בכשלונו של הסדר האמריקני, שנועד למנוע תחרות צבאית באיזור.
הן המבט האופטימי והן המבט הפסימי מבטאים מציאות משמעותית, וההיסטוריה תקבע איזה מהם היה הנכון – סבור וושינגטון פוסט. העיתון שוחח עם מייקל גרין, מומחה לענייני יפן שהיה המופקד על ענייני אסיה במועצה לביטחון לאומי של הנשיא ג'ורג בוש הבן. האסטרטגיה של יפן מאז מלחמת העולם השנייה הייתה "לא להפסיד"; היא התמקדה בכך מבחינה כלכלית וכעת עושה זאת מבחינה צבאית תוך התמקדות בסין, הוא מסביר.
סין מערערת את יסודות הסדר באסיה ורוצה להבטיח את עליונותה הימית – מה שמאיים על כמה מן הכלכלות והצבאות החשובים ביותר בעולם. אפילו אם ההתעצמות האווירית והימית שלה הייתה הגנתית ביסודה, היא תוקפנית מאוד אם אתה ביפן או בפיליפינים – שלא לדבר על טייוואן, מסביר גרין. טייוואן היא זירת העימות הצבאי האפשרית ביותר; הפוסט מעיר, כי בטוקיו חוששים מהתקפה על האי יותר מאשר הטייוואנים עצמם. הגנה אמריקנית על טייוואן מפני סין תחייב אותה להשתמש בבסיס הצי באוקינאווה, מה שיהפוך את יפן ליעד אפשרי מבחינת סין. אם יפן תרכוש 500 טילי שיוט "טומהוק", כפי שפורסם, סין תחשוב פעמיים לפני שתתקוף אותה.
גרין מסביר, כי הטעות הבסיסית של יפן כאשר תקפה את ארה"ב ב-1941, הייתה נסיונה להיות מעצמה יבשתית ולא מעצמה ימית – תוצאה של ההיסטוריה שלה, אשר שמה דגש על הצבא והזניחה את הצי. לעומת זאת, האסטרטגיה החדשה הנוכחית של טוקיו שמה דגש על כוח אווירי וימי, כדי להתמודד עם השאיפות הסיניות וכדי להגן על נתיבי הסחר שלה שהפכו אותה למשק השלישי בגודלו בעולם.
עם זאת, בטחונה של אסיה ממשיך להיות תלוי בכך שארה"ב תמלא בו תפקיד מרכזי – ובהקשר זה חושש גרין שהחיים האינטלקטואליים בארה"ב אינם קשובים די הצורך לגיאו-פוליטיקה של אסיה. כאשר הוא הצטרף למועצה לביטחון לאומי ב-2001, אגף אירופה היה גדול פי שלושה מאגף אסיה – בין היתר בשל התמקדותו של הנשיא הקודם, ביל קלינטון, בבלקנים. האסטרטגים האמריקנים הבינו במשך עשרות שנים שצריך להתמקד יותר באסיה, אבל תשומת ליבם הוסטה תמיד לאירופה ולמזרח התיכון – הבלקנים, 9/11, אוקראינה. גם העולם האקדמי מתמקד באירופה, מציין גרין.
דמוקרטיה בנוסח שונה ההבדל העיקרי בין הגיאו-פוליטיקה של אירופה לבין זה של אסיה הוא שהדינמיקה באירופה הייתה רב-קוטבית (ספרד, בריטניה, צרפת, אוסטריה, רוסיה, גרמניה, טורקיה המאזנות זו את זו) – בעוד באסיה סין תמיד ניצבת במרכז וחלוקת הכוח ביבשת תלויה בה. לעיתים דומה שבלתי אפשרי לנער את הדיפלומטיה האמריקנית משורשיה האירופיים, מה שמקל על סין לחפש ולמצוא תמיכה ברחבי אסיה ובמיוחד בדרום היבשת.
בטוקיו שוררת תחושת אי-נוחות מן הדרך בה ממשל ביידן מציג את האג'נדה הדמוקרטית שלו. יפן היא כמובן דמוקרטיה, אם כי יש בה מידה רבה של קונצנזוס ודומיננטיות של מפלגה אחת – תופעות שאינן מוכרות במערב. בכירי יפן סבורים שארצם יכולה לשמש כמתווך בין ארה"ב לבין המדינות החיוניות מבחינה אסטרטגית אך הפחות-דמוקרטיות בדרום-מזרח אסיה. אסטרטגיית הביטחון הלאומי של יפן מדגישה את מחויבותה לסדר העולמי המבוסס על שלטון החוק וזכויות האדם, אך היא פחות מתרגשת מאשר ארה"ב מהפרת זכויות האדם במינמאר או מהפיכה צבאית בתאילנד, מסביר גרין.
המלחמה באוקראינה יוצרת התלבטות אסטרטגית מבחינת ההגנה על אסיה. מצד אחד, אם ארה"ב הייתה יושבת בחיבוק ידיים מול הפלישה הרוסית – בעלות בריתה באסיה היו מבועתות מן התקדים. מצד שני, הן אינן רוצות שמיטב הציוד האמריקני יישלח למזרח אירופה במקום למזרח אסיה. צעדי ההתחמשות של יפן מלמדים שהיא בוחרת מרצונה, ולא כתוצאה מכפייה אמריקנית, לתגבר את הסדר העולמי שארה"ב יצרה לאחר מלחמת העולם השנייה, מסביר גרין.
בה בעת, ממשיך גרין, הצעד היפני צריך להוות סיבה לענווה אמריקנית. וושינגטון מאבד את יכולתה לממש בכוחות עצמה את ההתחייבויות הביטחוניות שנטלה על עצמה ברחבי העולם. זהו הפרדוקס שבשינוי האסטרטגי היפני: הגנתה על המערכת האמריקנית מהווה בעצמה איתות לחולשתה של מערכת זו.