אחד הנצחונות הצבאיים הגדולים ביותר של רוסיה בא בחורף הקר ביותר שידעה אירופה במשך 500 שנה. היה זה בחורף 1708/09, כאשר הצאר פטר הגדול התקשה להדוף את צבאו צ'רלס השלישי מלך שבדיה שהתקדמו לעבר מוסקבה. צבאו בן 40,000 החייליים של צ'רלס הותש וגווע ברעב. בקיץ הבא הביס פטר את צ'רלס וחיסל את האימפריה השבדית ושאיפותיה בכיוון רוסיה.
השבדים לא היו הראשונים ולא האחרונים שהובסו בידי "גנרל חורף" בחזית הרוסית – מזכיר ההיסטוריון הנודע אנתוני ביוור ב-Foreign .Affairs במשך מאות שנים החורף שיחק לטובתה של רוסיה, בעלת המרחבים העצומים. אבל יותר ויותר נראה שבמלחמה באוקראינה – יהיה זה תורה של רוסיה עצמה לסבול מן החורף.
תבוסת החורף המפורסמת ביותר ברוסיה הייתה ב-1812, כאשר ה"גרנד ארמה" של נפוליאון נסוג ממוסקבה. מדיניות האדמה החרוכה הרוסית מנעה מן הצרפתים מזון ומחסה לאורך נתיב הנסיגה, אך את האבידות הכבדות ביותר הם ספגו לפני כן. ה"גרנד ארמה" מנה כמעט חצי מיליון חיילים בעת הפלישה ביוני 1812, אך איבד במהירות כשליש מהם בשל החום, המחלות, הרעב והתשישות.
הנסיגה הרוסית הראשונית לא הייתה מכוונת, אך עד מהרה הבינו קציניו של הצאר אלכסנדר הראשון את היתרון הטמון בה. הרוסים נסוגו מזרחה עד קרב בורודינו, 120 ק"מ ממערב למוסקבה. הצרפתים ניצחו ונכנסו למוסקבה ללא התנגדות, אך במחיר כבד. החורף הוא שהיה קטלני מבחינת הפולשים. נפוליאון בזבז במוסקבה חמישה שבועות בציפייה לכניעה רוסית, אשר לא באה.
כאשר החל לבסוף לסגת מערבה ב-19 באוקטובר, חייליו עדיין לבשו את מדי הקיץ. הם איבדו את רכבות האספקה ומצאו בדרך מזון מועט בלבד. הקיפאון והרעב הכריעו את סוסיהם, בעוד סוסי הפוני של הקוזקים היו רגילים לחורף. החיילים שנכנעו או ערקו נטבחו בידי הקוזקים והאיכרים. בדצמבר חשש נפוליאון מפני הפיכה בפריז, נטש את צבאו ויצא לפריז לפני שחייליו הגיעו לחוף מבטחים. בנקודה זו איבד ה"גרנד ארמה" 400,000 איש ואת תדמיתו הבלתי-מנוצחת.
פחות ידועה אך לא פחות חשובה הייתה הדרך בה הרוסים ניצחו, מציין ביוור. למרות שאיבדו 200,000 איש, הפיקוד הרוסי היה הרבה פחות מוטרד מאשר הצרפתי מן האבידות. הקצינים הרוסים התייחסו לחייליהם רק קצת יותר טוב מאשר לבהמות. חוסר העניין הזה ברוווחתם של החיילים והזלזול באבידות מסיביות ניכר עד היום בהתנהגותו של
ולדימיר פוטין באוקראינה, הוא מוסיף.