בחודש האחרון הוצף האינטרנט ביצירות אמנות דיגיטליות, תודות ליישומון הבינה המלאכותית האחרון שהפך לוויראלי: Lensa. המשתמשים מעלים את תמונותיהם ליישומון, ותמורת תשלום קטן – כהרף עין מקבלים דיוקן שלהם כאביר או נסיכה או כל מה שירצו. ובכלל, מציין גארדיאן, השנה האחרונה הייתה עדה לפריצת דרך במחוללי תמונות מגובי בינה מלאכותית. זה נשמע נפלא – אם אתם לא נמנים על המיליונים שפרנסתם תלויה במכירת כישוריהם.
המועסקים בענפי היצירתיות הקוגניטיבית סברו זמן רב שאין להם סיבה לחשוש מפני האוטומטיזציה. ככלות הכל, כיצד יכול מחשב ליצור אפילו את ההילה של יצירת מופת פרי מכחולו של לאונרדו דה-וינצ'י, או ליזום קמפיין פרסום ויזואלי למותג יוקרה? התמונות הראשונות תוצרת בינה מלאכותית כאן נראו ככאלו שנוצרו בידי מכונה. אבל התוצאות הולכות ונעשות משכנעות, והאנשים היצירתיים הולכים ונעשים מודאגים. בקו החזית מצויים מעצבים גרפיים, ציירים מסחריים ומקצועות דומים.
שיהיה ברור, מדגיש גארדיאן: הבינה המלאכותית כבר תופסת את מקומן של משרות יצירתיות. איום נוסף על פרנסתם של אמנים הוא בדמות יכולתם של כלים אלו ליצור תמונות "בסגנונו" של אמן ספציפי. זה משעשע כאשר מציגים כיצד היה וינסנט ון-גוך מתאר את ראש ממשלת בריטניה, רישי סונאק, רוכב על חד-קרן (כפי שאכן נעשה). אך כאשר הדבר נעשה ליצירותיהם של אמנים חיים, המקדישים שנים לפיתוח סגנונם הייחודי, הבינה המלאכותית הופכת לבעייתית.
המסלול המשפטי הפתוח בפני אמנים שזכויות היוצרים שלהם מופרות בידי תוכנות אלו, הוא סבוך ובלתי ברור. באיחוד האירופי מתווכחים עורכי דין על החוקיות של שימוש בתמונות מוגנות בזכויות יוצרים כדי "לאמן" תוכנות בינה מלאכותית. אבל בבריטניה, השואפת להוביל את תחום הבינה המלאכותית, הוצע חוק המעניק צ'ק פתוח לשימוש בבינה מלאכותית לצרכים מסחריים. נכון לעכשיו לא ברור האם זכויות היוצרים השמרניות בכלל חלות כאן, שכן קשה להגן על סגנון ויזואלי.
נושאים אלו זכו רק לאחרונה לתשומת לב נרחבת, אך היו אמנים שצפו את הבעיה כבר כאשר הבינה המלאכותית הייתה בחיתוליה והחלו לחפש פתרונות. ביניהם מצויים האמנים הברלינאים מאט דרייהרסט והולי הרדמון, אשר יצרו חיפוש המאפשר לכל אמן לראות האם יצירתו מצויה במאגר בן 150 טרהבייט הקרוי LAION, המשמש לאימון רוב יישומי הבינה המלאכותית הוויזואלית. השניים גם מפתחים כלי האמור לאפשר לאמנים לקבוע כללים לאופן השימוש בסגנונם. הן LAION והן Stability AI, הארגון שמאחורי Stable Diffusion (מודל ליצירת תמונה מטקסט שהושק אשתקד) הבטיחו לשתף פעולה עם השניים כדי להבטיח שהשימוש ביצירות ובסגנון יהיה כפוף לאישור האמנים.
כשלים זמניים בדרך לשימוש מסחרי לבינה המלאכותית הוויזואלית יש כשלים נוספים המצמצמים את הפוטנציאל שלה, מציין גארדיאן. מגבלות הגיוון של התוכנות, כמו גם הדעות הקדומות של מי שמפתחים אותן, יוצרים סטריאוטיפים ודימויים פוגעניים. בעיות כאלו עשויות לעורר מחשבה שנייה אצל מי שחושב להשתמש באותם כלים לצרכים מסחריים – לפחות עד שהן ייפתרו, במוקדם או במאוחר.
אמנים רבים אינם מודאגים ואף סבורים שהבינה המלאכותית תאפשר להם לשפר את יצירותיהם או לפחות ליצור בצורה יעילה יותר. המעצבת הבריטית מישל תומפסון אומנם אינה משתמשת כרגע בבינה מלאכותית, אך רואה בה פוטנציאל לפיתוח קונספטים ולגוון את התוצרת האמנותית. "אני רואה את זה כהזדמנות יותר מאשר כסיכון. כמו בכל דבר, יהיו אמנים שישתמשו טוב יותר בכלים", היא אומרת. זאת ועוד: הבינה המלאכותית לא תהיה טובה יותר מבסיסי הנתונים עליהם היא מתבססת, בעוד לדמיון השני אין גבולות. מודלים של בינה מלאכותית "יכולים לנסות לעשות גירסה חיוורת של מה שעשינו לפני שנים, אך לא יוכלו לבוא במקום מה שנעשה בעתיד", סבור דרייהרסט.
מי שמסתכל מקרוב רואה, שיצירות הבינה המלאכותית מתחילות לחזור על עצמן, ואפילו עין בלתי מאומנת תוכל בקרוב להבחין בין יצירת אדם ליצירת מכונה. כמה מן היצירות המעניינות יותר והעשירות יותר של בינה מלאכותית באות מאמנים כמו מריו קלינגמן ואנה רידלר, היוצרים בסיס נתונים משלהם ויוצרים תפוקת מכונה בדרכים ברוכות דמיון. בינה מלאכותית שתחליף אמנים – רובוט בעל יצירתיות דמוית-אנוש – עדיין אינה קיימת, אך גארדיאן צופה שהיא תגיע. וכאשר זה יקרה – אמנים, מעצבים ומאיירים ייבדלו זה מזה לא בעצם השימוש בבינה המלאכותית, אלא באופן השימוש בה.