ממשלת צרפת החליטה לקדם רפורמת פנסיה שנויה במחלוקת, הצפויה לפלג את המדינה ולגרום למחאות עזות. ראש הממשלה, אליזבת בורן, חשפה השבוע (10.1.23) את פרטי השינויים בחוק פנסיית החובה. גורלם יבחן את יכולתו של הנשיא עמנואל מקרון לבצע שינויים מהותיים במדינה בקדנציה השנייה שלו, צופה אקונומיסט.
הצעד המרכזי הוא העלאת גיל הפרישה מ-62 ל-64 עד שנת 2030. זהו צעד מאוד לא-פופולרי, אך חלק מהמצע איתו ניצח מקרון בבחירות אשתקד. התוכנית גם כוללת את העלאת פנסיית המינימום הממשלתית ב-100 אירו ל-1,200 אירו לחודש, פנסיה המשולמת למי ששילמו את הסכומים הנדרשים לאורך חייהם. בורן ביצעה ויתורים נוספים במטרה לזכות בתמיכה פוליטית, כולל תוספות למי שהועסקו בעבודה פיזית או החלו לעבוד בגיל צעיר מאוד.
התוכנית היא בעת ובעונה אחת נועזת, מאוחרת ופחות קיצונית מן הצפוי. נועזת – משום שהיא באה בעיצומו של משבר ביוקר המחיה. תודות לסובסידיות נדיבות וקביעת מחירי גג האינפלציה בצרפת היא 6.7%, מן הנמוכות בגוש האירו, אבל הצרפתים עדיין מרגישים אותה והיא צפויה להחמיר. מחירי האנרגיה יכולים לעלות השנה ב-15%, לעומת תקרה של 4% אשתקד. העסקים הקטנים מצויים בלחץ כבד במיוחד.
התוכנית נועזת גם מבחינה פוליטית. רק מעטים מחוץ למפלגתו של מקרון ובסיס תומכיו רוצים בה, למרות שארגוני המעסיקים קידמו אותה בברכה. 68% מן הצרפתים מתנגדים להעלאת גיל הפרישה, ובקרב בני 49-35 שיעור ההתנגדות הוא 77%. כל ארגוני העובדים מתנגדים גם הם, וכך גם רוב מפלגות האופוזיציה. הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני אף קוראים להוריד את גיל הפרישה ל-60. הפגנות ראשונות נקבעו לשבוע הבא (19.1.23).
מאוחרת – משום שמקרון מבטיח אותה מאז נבחר לראשונה ב-2017, והגרסה הקודמת נתקלה ב-2019 בגל השביתות וההפגנות הגדול ביותר מאז 1968. צרפת אינה יכולה להרשות לעצמה את המשך המצב הנוכחי. גיל הפרישה הנוכחי הוא השלישי הנמוך ביותר במדינות OECD, והודות לתוחלת החיים הגבוהה, גבר צרפתי יחיה עוד 23.5 שנים ואישה – עוד 27. שיעור בני 64-55 שעודם עובדים הוא 57%, לעומת 74% בגרמניה ו-65% בבריטניה. יש לזה מחיר: צרפת מוציאה 14% מהתל"ג שלה על פנסיות, כמעט כפליים מהממוצע ב-OECD, ובשנת 2030 יגיע גרעון המערכת ל-14 מיליארד אירו.
פחות רדיקלית – משום שכאשר נבחר מקרון לראשונה, הוא רצה להחיל מערכת פנסיה אוניברסלית ומדורגת, במקום רבת הזרועות והסבוכה הנוכחית. לרוב העובדים בצרפת אין מושג מהן בדיוק זכויותיהם הפנסיוניות, מה שמקשה עליהם להחליט האם לעבוד או לפרוש. אם צרפת רוצה להעלות את שיעור המבוגרים הממשיכים לעבוד, חייבים להפוך את ההחלטה לפשוטה יותר.
אקונומיסט מציין, שהרפורמה זקוקה לאישור האסיפה הלאומית, בה אין למקרון רוב והוא זקוק לתמיכת הרפובליקנים. לברית של מקרון יש 250 מושבים, 39 פחות מהדרוש לרוב. אבל הרפובליקנים, שכאשר היו בשלטון העלו את גיל הפרישה, אינם להוטים לסייע לנשיא. בהעדר רוב, ייתכן שהממשלה תשתמש בסעיף בחוקה המאפשר לאכוף את הרפורמה – בסיכון של הקדמת הבחירות.
טכנית יכול מקרון לחתום על החוק בספטמבר הקרוב, כפי שממשלתו רוצה. אבל ההתנגדות העזה ביותר אינה צפויה מהאסיפה הלאומית אלא מן הרחוב. ארגוני העובדים והאופוזיציה מבטיחים מחאה, תוך שימוש ברשתות החברתיות כדי לארגן אותה. מקרון סובל משיעור תמיכה של 36% בלבד, וכל פליטת פה שלו בנושא הפנסיה יכולה להחמיר עוד יותר את מצבו. אם מקרון רוצה להטביע חותם – ייתכן שאין לו ברירה אלא לחשוק את שפתיו ולשתוק.