ב-23 בפברואר 2022 לא חשב כמעט איש בארה"ב, שהאינטרס הלאומי שלה מחייב להיכנס למלחמה בלתי ישירה עם רוסיה כדי להגן על אוקראינה. שנה מאוחר יותר, יש רוב מוצק ויציב בעד התמיכה הניכרת במדינה זו למרות סכנת העימות הישיר עם ולדימיר פוטין? הכיצד? – תוהה טום פרידמן, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס.
לדעת פרידמן, האמריקנים יודעים שהם חיים בעולם שאותו עיצבה עוצמתה של ארה"ב, גם אם לא תמיד בהצלחה או בחוכמה, ועולם זה עולה בקנה אחד עם האינטרסים הכלכליים והגיאו-פוליטיים שלך. זהו עולם בו מעצמות רודניות כמו גרמניה הנאצית, יפן הקיסרית או רוסיה וסין הנוכחיות אינן רשאיות לרמוס את שכנותיהן. זהו עולם בו יותר דמוקרטיות מאשר אי-פעם יכולות לפרוח, ובו סחר שווקים חופשיים וסחר פתוח חילצו מן העוני יותר אנשים מאשר אי-פעם. העולם אינו מושלם, ואין עולם מושלם, אך הסדר הזה מנע מלחמה גדולה במשך 80 שנה. שימור העולם הזה גרם לארה"ב ובעלות בריתה בנאט"ו להיחלץ לעזרתה של אוקראינה.
אבל יש גם חדשות רעות, ממשיך פרידמן. השנה הראשונה של המלחמה הייתה קלה יחסית לארה"ב ובעלות בריתה: הן שלחו נשק, סיוע ומודיעין, הטילו עיצומים על רוסיה והותירו את השאר בידי האוקראינים הנלחמים בהצלחה מפתיעה. השנה השנייה לא תהיה כל כך קלה. פוטין למעשה אומר לג'ו ביידן: אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד במלחמה הזאת, ואשלם כל מחיר כדי להבטיח שאצא ממנה כאשר ברשותי נתח מאוקראינה שיצדיק את אבדותי. האם אתה ובעלי בריתך מוכנים לשלם כל מחיר כדי לשמר את "הסדר הליברלי"?
זה יהיה מפחיד, במיוחד משום שאנשים רבים שכחו מה אפשר את עידן השלום היחסי מאז 1945. הסחר העולמי העצום היה גורם מרכזי, אבל היה צורך באגרוף סמוי שישמר אותו – ארה"ב. תפקידה זה ייבחן כעת יותר מאשר אי-פעם מאז משבר הטילים בקובה ב-1962, טוען פרידמן. הוא מצטט את ההיסטוריון רוברט קגן, האומר שבדלנים ככל שיהיו האמריקנים – ב-100 השנים האחרונות רובם תמכו בשימוש בכוח האמריקני כדי לעצב סדר עולמי ליברלי המבטיח יותר פתיחות פוליטית וכלכלית.
פרידמן שאל את קגן מדוע הוא רואה את המלחמה באוקראינה כהתפתחות טבעית של מדיניות החוץ האמריקנית; תשובותיו ירגיעו אחדים וידאיגו אחרים, אך הדיון חשוב – סבור פרידמן. הן במלחמת העולם השנייה ואחריה פעלה ארה"ב לא מתוך הגנה עצמית מיידית, אלא כדי להגן על העולם הליברלי מפני איומים מצד עריצים, מסביר קגן. המלחמה באוקראינה עולה בקנה אחד עם קו זה. ארה"ב מאזנת בין שתי מגמות סותרות: הגנה עצמית, המושכת לכיוון של בדלנות והימנעות מתשלום המחיר הכרוך במעמד של מעצמת-על; והגנה על העולם הליברלי שמעבר לחופיה, המחייבת התערבות בנעשה בחו"ל. האיזון ביניהן הוא אבן הפינה של מדיניות החוץ האמריקנית במאה האחרונה.