סימן מובהק לקמפיין לנשיאות העומד בפתח הוא פרסומו של ספר זכרונות המוצג כ"חושף-כל" בעוד למעשה הוא אומר מעט. בשבוע שעבר פרסם מושל פלורידה, רון דה-סנטיס – שרבים מהתורמים הרפובליקנים סבורים שהוא הסיכוי הטוב ביותר לבלום את דונלד טראמפ – את ספרו "The Courage to be Free". את מעמדו המוביל במפלגה חייב דה-סנטיס בעיקר למלחמות התרבות שניהל סביב לימודי תיאוריות גזע, הסגרים בקורונה והרשתות החברתיות – הכל בזירת הפנים. אבל נשיאים חייבים לנהל גם מדיניות חוץ, מזכיר אקונומיסט. דיפלומטים בוושינגטון כבר מנסים למצוא רמזים למדיניות חוץ עתידית של דה-סנטיס. חלקם פונים לעמיתיהם הישראלים, עימם עמד דה-סנטיס בקשר הדוק כאשר היה חבר בבית הנבחרים. הם חשבו שספרו יעזור למלא כמה מן החללים, אך התאכזבו: יש בו לכל היותר כמה רמזים לאופן בו יתנהל הנשיא דה-סנטיס בסוגיות אוקראינה, סין והסחר. למרות שמו של ספרו, לדה-סנטיס עדיין אין אומץ למתוח ביקורת על טראמפ, אותו הוא דווקא משבח. דה-סנטיס כותב, כי טראמפ צדק בבניית החומה בגבול מקסיקו, כמו גם בביקורתו הקשה על מיקור החוץ של התעשיה האמריקנית לסין ועל המלחמה בעירק ובאפגניסטן. נושאים שנויים במחלוקת – כמו היציאה מהסכם הגרעין עם אירן ומהסכם פריז, והסכם דוחא שסלל את הדרך להשתלטות הטליבאן על אפגניסטן – אינם מנותחים ובוודאי שאינם נושא לביקורת. דה-סנטיס כן לוקח לעצמו חלק מן הקרדיט על החלטתו של טראמפ להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. למדיניות החוץ אין חשיבות בעיני הבוחר האמריקני והמועמדים מתמקדים בענייני פנים. טראמפ רצה לחזור ל"אמריקה תחילה": הטלת מכסים על ידידים ויריבים כאחד ואיום לפרוש מנאט"ו. ג'ו ביידן טען ש"שוב אין קו ברור בין מדיניות חוץ למדיניות פנים" ונע בין דיבורים על "מדיניות חוץ עבור מעמד הביניים" לבין תיאור תחרות קיומית בין הדמוקרטיות לבין הרודנויות. גם דה-סנטיס סבור שיש קשר בין שני התחומים: בשניהם בעיותיה של ארה"ב נובעים מהסתמכות על אליטה גלובליסטית שפועלת בניגוד לריבונותה של ארה"ב ומעדיפה גבולות פתוחים וכלכלה עולמית. כחבר קונגרס הציג דה-סנטיס עמדות ניציות כלפי רוסיה וקרא לממשל אובמה לשלוח לאוקראינה נשק התקפי אחרי הפלישה לחצי-האי קרים ב-2014. לעומת זאת, כיום הוא מתנגד למדיניות הצ'ק הפתוח של ביידן לאוקראינה, שלטענתו היא נעדרת יעדים אסטרטגיים. עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם זו של טראמפ, הקורא לקצץ את הסיוע לאוקראינה, אלא עם זו של מתמודדים אפשריים אחרים – כמו מייק פנס ומייק פומפאו – התומכים עקרונית באוקראינה. כחבר קונגרס התנגד דה-סנטיס להסכם הסחר Trans-Pacific Partnership שיזם ממשל אובמה ואשר לא יצא לפועל. כיום, בדומה לקו של מפלגתו, הוא תומך בהסכמי סחר. וכמו רוב הרפובליקנים והדמוקרטים, דה-סנטיס הוא נץ בסוגיית סין. דה-סנטיס הוא פוליטיקאי ממולח מכפי שניתן להתרשם מעברו, סבור אקונומיסט. הוא מצליח למשוך את כל אגפי המפלגה הרפובליקנית על-ידי היצמדות לאסטרטגיה של דו-משמעות: ההפלות נזכרות בספרו פעם אחת, ו-6 בינואר – בכלל לא. הוא גם מסרב להשיב למתקפותיו הפרובוקטיביות של טראמפ, וגם יתר המועמדים האפשריים האחרים נמנעים מלתקוף את טראמפ שעודו נהנה מפופולריות רבה בשורות המפלגה. עד שיזכה במועמדות, אם יתמודד עליה, דה-סנטיס ימשיך לחמוק משאלות ולשנות את הנושא.