מנהיגי טייוואן יודעים שאין די בדמוקרטיה חזרה ובחשיבות כלכלית, מציין אקונומיסט. המלחמה באוקראינה לימדה אותם שמדינה קטנה המאוימת בידי שכנה גדולה, חייבת להפגין את נכונותה להתנגד – ואז העולם יעזור. לאחר שנים של קיצוץ בתקציב הביטחון, צבאה מונה כיום 163,000 חיילים סדירים – לעומת 2 מיליון בצבא הסיני. יש לה 2 מיליון אנשי מילואים, אבל יכולה לאמן רק 110,000 מהם כל שנה, במה שמזכיר יותר קייטנה מאשר צבא.
אנשי צבא בארה"ב ובטייוואן מודאגים מאסטרטגיית ההגנה שלה. היא הוציאה יותר מדי על מטוסי קרב, טנקים וספינות מלחמה שהם חסרי תועלת מול הטילים הסיניים. הרחבת שירות החובה הוא צעד בכיוון הנכון, אך לא די בו כדי לנהל מלחמה א-סימטרית נגד אויב עוצמתי. זאת ועוד: האיום הסיני הגדול ביותר עשוי להיות פסיכולוגי. מאז החלה המלחמה באוקראינה, סין מציפה את התקשורת בטייוואן בתיאוריות קונספירציה המיועדות לערער את האמון בארה"ב ואת הביטחון העצמי.
בעיה נוספת, ממשיך אקונומיסט, היא העדר זהות עצמית מגובשת. זו החלה להיווצר רק בשלהי שנות ה-1980. סקר שנערך לפני שנתיים מצא, כי 61% מגדירים את עצמם כבני טייוואן, 2.7% אומרים שהם סינים ו-32.9% - גם וגם. לבני הדור הצעיר יש זהות מקומית חזקה במיוחד, בעוד בקרב המבוגרים יש מיעוט משמעותי שעודנו מזדהה עם סין ומקווה להצטרף אליהם ביום מן הימים.
הבחירות הבאות לנשיאות מיועדות לתחילת 2024. המועמדים יצטרכו להציע למדינה חזון חדש, בעולם בו מעמיקה היריבות האמריקנית-סינית. סקרי הזהות מלמדים שמפלגתה של צאי, המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית, התומכת בעצמאות האי, אמורה לנצח בקלות. אבל הזהות אינה הגורם היחיד בפוליטיקה של טייוואן. בסקרים אחרונים אמרו 57% מן הנשאלים, כי הם בעד הסטטוס-קוו – עצמאות בפועל ובלי מלחמה. אלא שייתכן שבקלפי יהיה עליהם לבחור אחד מבין השניים: להילחם על הריבונות או להיכנע למען השלום.
התעמולה הסינית טוענת שמוטב לטייוואן לשתף פעולה בשקט עם סין נגד ארה"ב המצויה בשקיעה. צעירי האי אינם מושפעים מתעמולה שכזאת, אך שיעור ההצבעה שלהם הוא הנמוך ביותר. שיעור ההצבעה הגבוה ביותר הוא בקרב בני 75-55, ובהם שמרנים העשויים להעדיף מדיניות של פיוס מול סין. העובדה שטייוואן היא דמוקרטיה, הופכת אותה לפגיעה יותר לניצול סמכותני.
סין מקדמת תבוסתנים וחובתם של תושבי האי להתאחד נגדם, קורא אקונומיסט. עליהם להחליט מיהם, האם יילחמו ומה יהיה המחיר. עליהם להעריך די הצורך את החירויות שלהם ולהיות מוכנים לקורבנות כדי להגן עליהן. זהו מסר קשה מבחינה פוליטית, אך ממש לא חדש. הם שילמו גם על החרות ממנה הם נהנים כעת.
