מטבעות הקריפטו המודרניים צצו ב-2009, עם השקתו של הביטקוין – המטבע הראשון הנשען על טכנולוגיית בלוקצ'יין. זהו למעשה בסיס נתונים, שייחודו בכך שבמקום להסתמך על רשות מרכזית המעדכנת אותו – הוא משתמש במכניזם מוסכם כדי לקבוע מי יכול להוסיף לו עסקות. שתי השיטות העיקריות הן proof-of-work ו- .proof-of-stakeהראשונה בנויה על אנשים, המכונים "כורים", הנותנים ערך לעסקות. השנייה בוחרת את נותני הערך מתוך מאגר של בעלי מטבע הקריפטו הרלוונטי. בשני המקרים נותני הערך מקבלים תשלום.
קריסת הענק של FTX בראשות סם בנקמן-פריד הביאה לנקודת רתיחה שאלות מציקות על יציבותו של הענף – כותבת פרופ' הילארי אלן מהאוניברסיטה האמריקנית ב-Foreign Affairs. חברות ופעילים אחרים בענף ניסו לטעון שמדובר בתפוח רקוב אחד, אך אין המדובר באירוע מבודד – מדגישה אלן.
שורש הבעיה הוא בכך שניתן ליצור מטבעות קריפטו ללא עלות וללא מגבלות, ואספקה בלתי מוגבלת הופכת את המערכת לפגיעה יותר לתנודות קיצוניות. כאשר אין שום ערך ממשי מאחורי נכס, אין שיטה חשבונאית אמינה שיכולה לחשוף מניפולציות בהם. קובעי המדיניות האמריקנים צריכים להגביל את הנזק הכרוך בטכנולוגיות ובמודלים העסקיים הללו – לכל הפחות לא להקל את הכללים הקיימים. אבל אלן מציעה צעד הרבה יותר קיצוני: לאסור לחלוטין את השימוש במטבעות קריפטו.
מטבעות קריפטו כבר גרמו נזק בדרכים רבות. מדינות מצורעות, כמו אירן וקוריאה הצפונית, משתמשות בהם כדי לעקוף עיצומים ולהלבין כספים; פיוניאנג גנבה אשתקד מטבעות כאלה ב-1.7 מיליארד דולר ומשתמשת בכסף למימון תוכניות הגרעין והטילים שלה. מטבעות אלו, ובמיוחד הביטקוין, הפכו לצורת התשלום הנפוצה ביותר במתקפות כופר מקוונות, שכן הם מאפשרים לסחוט כספים בצורה אנונימית ומהירה. במקביל גובר השימוש בהם בסחר בבני אדם ובסמים, ומסך האנונימיות מקשה מאוד על רשויות האכיפה לזהות את העבריינים.
אם ענף מטבעות הקריפטו יורשה להמשיך ולהתרחב, אזי השתלבותו במערכת הפיננסית המסורתית עלולה להוביל למשבר עמוק – מזהירה אלן. מערכת פיננסית מבוססת בלוקצ'יין היא סבוכה, אוטומטית ומשולבת בצורה עמוקה. היא יוצרת אפשרויות עצומות למינוף, משום שכאמור אין גבולות לנכסים שניתן ללוות. זה בדיוק מה שיצר את המשבר הפיננסי של 2008. מטבעות הקריפטו שגשגו על חורבותיו של אותו משבר והציגו את עצמם כחלופה אמינה לבנקים.
למרות טענותיו של הענף, רובם מן המשקיעים בו הפסידו את כספם. מי שהתפוגגו אשליותיו מן המערכת הפיננסית המסורתית, יהפוך לציני עוד יותר לאחר הפסדיו בקריפטו – ולכך יהיו השלכות נוספות. רוב השיח סביב מטבעות הקריפטו גורר שיח ימני קיצוני על "עוולות הממשלה". קיימת סכנה שחברי קהילת הקריפטו, מתודלקים בשל הפסדיהם, יתועלו לעבר קהילות מקוונות קיצוניות.
למטבעות הקריפטו יש גם מחיר סביבתי, שכן כרייתם מצריכה כמויות עצומות של חשמל. האנרגיה הדרושה להפעלת מחשבים אלו מגיעה לעיתים לכמות אותה צורכים 17 מיליון תושבי הולנד. בנוסף לזיהום הנגרם מכך, הכרייה גורמת לבלאי מהיר של המחשבים – מה שתורם לבזבוז אלקטרוני ולמחסור העולמי במוליכים למחצה.
לאור הבעיות הרבות עם מטבעות הקריפטו, נראה מטופש לאפשר לענף להמשיך להתנהג כאילו דבר לא קרה, אלא אם יצליח להראות יתרונות ברורים – וקשה לראות כאלה. ראשי הענף והלוביסטים טוענים, כי היתרון המרכזי שלו הוא הביזור והעדר הצורך במתווכים. לנוכח העובדה שאכן היו כשלים משמעותיים במוסדות פיננסיים, הרעיון נראה מושך. אבל הסיכוי לכך הוא בלתי מציאותי. ביזור הטכנולוגיה אינו מבטיח ביזור של השליטה. להפך: יוזמות כלכליות בעבר הובילו לריכוז רב בידי ידיים מועטות.