רון דה-סנטיס יודע בעל-פה את הנתונים: הפער העצום בו נבחר שוב למושל פלורידה בנובמבר שעבר, כולל מהפך רפובליקני במחוז מיאמי-דייד והגידול המרשים במספר הרפובליקנים במדינה בתקופת כהונתו. "אין תחליף לניצחון", אמר דה-סנטיס בשבוע שעבר בביקור בניו-המפשייר במסגרת קמפיין הנשיאות הבלתי-מוכרז שלו. הוא גינה את "תרבות ההפסדים" שהשתלטה על הרפובליקנים בשנים האחרונות – התקפה על דונלד טראמפ מבלי להזכיר את שמו. "אם בחירות 2024 יהיו משאל עם על ג'ו ביידן ומהלכיו הכושלים, ואם נספק חזון רענן להתחדשותה של ארה"ב – הרפובליקנים יזכו בבית הלבן, בבית הנבחרים ובסנאט", הוסיף דה-סנטיס. "אז אסור לנו לאבד את הריכוז ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד, כי החרות מונחת על כף המאזניים". היכולת להיבחר בולטת כאחד הגורמים המרכזיים בפריימריז הרפובליקניים לקראת 2024, קובע ניו-יורק טיימס. תכונה זו, חמקמקה ובלתי ניתנת להגדרה, אמורה להיות אחד מיתרונותיו הבולטים של דה-סנטיס, הבנוי על התסכול הרפובליקני לאחר שורה של שנות הפסדים: הפסדנו עם טראמפ אבל נוכל לנצח עם דה-סנטיס. אולם, ממשיך הטיימס, לאחרונה מתגברים סימני השאלה סביב יכולתו של דה-סנטיס לזכות בקולותיהם של העצמאים ותושבי הפרברים שהכניסו את ביידן לבית הלבן. האם עמדותיו הנוקשות של המושל, כולל בסוגיית ההפלות, יוכלו למשוך את הרפובליקנים את המצביעים שהבטיח להחזיר? הקרב הקולני שלו עם חברת דיסני – כולל שליפה מן המותן בה דיבר על הקמת בית כלא ליד דיסניוורלד – מדאיג גם את תומכיו. הרפובליקנים התרכזו במשך שנים ב"יכולת להיבחר". מאז עליית אגף "מסיבת התה" לפני למעלה מעשור, בוחרים אלו הצביעו מהלב בעד מועמדים קיצוניים. אפילו כאשר התרבו התבוסות במירוצים בהם אמורה הייתה המפלגה לנצח, הם דבקו בתכונה זו למרות שהפכה לחרב פיפיות. הדבר בלט במיוחד בשנותיו של טראמפ, הממשיך בעצמו להיות המועמד הרפובליקני המוביל לקראת 2024. מבחינת יריביו של טראמפ, הצבעה עליו כמפסידן בקלפיות היא מרכזית בניסיון למשוך את גוש המצביעים החיוני שאהבו את נשיאותו אך עשויים להיות מוכנים להתנתק ממנו. היא גם מאפשרת להם ליצור בידול ביניהם לבינו מבלי לתקוף אותו במישרין, כמו דבריה של ניקי היילי על הצורך ב"דור חדש" כדי לנצח.