ג'ו ביידן יתמודד בשנה הבאה מול מועמד הרפובליקנים; הסקרים נכון לעכשיו מלמדים שיהיה זה דונלד טראמפ. אם ינצח וישלים את כהונתו, הוא יפרוש בגיל 86 – וזה במדינה שאוכלוסייתה צעירה משל דמוקרטיות מערביות אחרות וכלכלתה יותר פעלתנית; בפוליטיקה היא גריאטרית, עוקץ אקונומיסט. הוותק של ביידן וגילו מסבירים מדוע 70% מהאמריקנים, כולל 50% מהדמוקרטים, אינם רוצים שהוא יתמודד שוב. אם הוא היה קמפיינר מעורר השראה, לא היו חולפות 32 שנים בין הפעם הראשונה בה התמודד לבין הרביעית והאחרונה. מועמדותו ב-2020 הייתה מענה לבעיה שיצרה המפלגה הדמוקרטית עצמה. המועמד המוביל אז, ברני סנדרס, היה סיכון עצום בשל דעותיו השמאלניות והסיכוי הסביר שיפסיד לטראמפ. למי יש הסיכוי הטוב ביותר לנצח את טראמפ? לבחור שתמיד היה שם, לזה שהמשיכה העיקרית שלו נבעה מכך שהוא די משעמם בעידן של יותר מדי קיצוניים. ארבע שנים מאוחר יותר, הדמוקרטים תקועים עם התלבטות דומה. נשיאים מכהנים תמיד רצים שוב אם הם סבורים שיוכלו לנצח בבחירות המקדימות. הדמוקרטים עמוסים בכשרונות: המושלת גרטשן וויטמר, הסנאטור רפאל וורמוק, המושל אנדי בשיר ואחרים. אבל הדמוקרטים הם חבר'ה מסודרים ושום מועמד רציני אינו רוצה לפגוע בקמפיין של הנשיא המכהן. וכך יריביו היחידים של ביידן הם יועץ רוחני לשעבר של אופרה וינפרי ומתנגד חיסונים. אבל המצב אינו כה גרוע מבחינת הדמוקרטים, טוען אקונומיסט. נכון, רוב האמריקנים לא רוצים שביידן ירוץ שוב, אבל הדמוקרטים יתלכדו מאחוריו גם אם בחוסר רצון. ומה שחשוב יותר: מספר גבוה עוד יותר אינם רוציפ עוד ארבע שנים של טראמפ. בקרב כלל הציבור, ביידן נמצא במינוס עשר נקודות (הפער בין התומכים למתנגדים) בעוד טראמפ נמצא במינוס של 19 נקודות. גם הפופולריות של ביידן אינה כה גרועה כפי שנדמה, בהשוואה למנהיגים אחרים בעולם המערבי: התמיכה בעמנואל מקרון, רישי סונאק וג'סטין טרודו נמוכה עוד יותר. בתיאוריה, נשיאים מכהנים מתמודדים על הישגיהם. אם זה היה המצב, ביידן יכול היה לחוש ביטחון. חוץ מאשר לשלוח חיילים אמריקנים, הוא עשה הכל כדי למנוע מרוסיה לכבוש את אוקראינה. הוא מעודד את התעשיה המקומית ובמיוחד את המוליכים-למחצה – מה שמתיישב עם מצב הרוח של מדינה שהתעשרה מן הגלובליזציה אך בטוחה שסחר החוץ מאיים עליה. טענתו שיוכל לעשות עסקים עם הסנאט בו כיהן 36 שנים הוכחה כנכונה. אבל בפועל יש משמעות גם לקמפיינים, וביידן לא מצטיין בהם. הסרטון בו הכריז על מועמדותו הוא הוכחה לכך: ביידן טוב יותר בקליפים קצרים מאשר בנאומים מול קהל. גם קאמלה האריס לא עוזרת במיוחד; הבוחרים חשים שלא בנוח עם ההרגשה שאם ביידן ילך לעולמו – התפקיד יעבור למי שאיננה מוכנה לקראתו. ב-2020 ביידן כמעט ולא צריך היה לנהל קמפיין פיזי, כי מגבלות הקורונה מנעו כינוסים גדולים. זה התאים לו, כמו גם ההאטה הכלכלית שגרמה המגיפה. בשנה הבאה תהיה חשיבות רבה לביצועיו של המשק. נשיאים מכהנים המתמודדים שוב כאשר הכלכלה חזקה, תמיד מנצחים. מה שאומר ששידור חוזר של ביידן-טראמפ יהיה הרבה יותר בלתי צפוי מכפי שהוא אמור להיות, בשל גורמים שאינם בשליטתו של ביידן. אם טראמפ אכן יהיה המועמד, הוא מבטיח נשיאות של נקמה; צוות הבית הלבן השני שלו יהיה מלא במאמינים אדוקים. המשימה למנוע זאת שוב מוטלת כתפיו המזדקנות של ביידן. כל מעידה שלו בשנה וחצי הקרובות תזכיר את הנטל הזה, מסיים אקונומיסט.