הסיבה המרכזית בעטיה בכירים דמוקרטים רבים חוששים לגבי גילו של ג'ו ביידן איננה בשל יכולתו לבצע את העבודה בקדנציה נוספת. מוזר ככל שזה יישמע, הממשל האמריקני יכול לתפקד בלי נשיא בריא. ארה"ב ניצחה במלחמת העולם השנייה כאשר פרנקלין רוזוולט גסס וניהלה את יחסיה עם בריה"מ כאשר יכולתו המנטלית של רונלד רייגן התדרדרה. הבית הלבן, הקבינט והצבא תפקדו היטב למרות שהנשיא לא היה במיטבו. הדמוקרטים מוטרדים מן השאלה האם ביידן מסוגל לזכות בקדנציה נוספת, טוען ניו-יורק טיימס. אם מספר מספיק של בוחרים ידחו את הרעיון שאדם בן 86 יכול לכהן כנשיא, עשויים הרפובליקנים לנצח בשנה הבאה גם בבחירות לנשיאות וגם בבחירות לשני בתי הקונגרס, ודונלד טראמפ עשוי לחזור לבית הלבן. ביידן בן ה-80 מפגין חוסר יציבות בהופעותיו הפומביות, עם שימוש במילים שגויות וטעויות בשמות. זה לא חדש אצלו; ביידן היה ידוע במשך עשרות שנים בפליטות הפה שלו. אבל נראה שההזדקנות החמירה בעיות אלו, ואפשר לשער שכאשר הן יתרחשו בקמפיין הקרוב – הן יגרמו לקולות צפים לתהות האם הוא כשיר לכהונה נוספת. חששות אלו מסבירים מדוע 75% מהמצביעים הדמוקרטים מרוצים מתפקודו של ביידן, אבל קרוב למחציתם אינם רוצים שיתמודד שוב. יש לביידן דרך פשוטה להתגבר על הבעיה: לדבר יותר בפומבי כבר כעת. אבל הוא ועוזריו בחרו בגישה ההפוכה. בממוצע שנתי, ביידן קיים את מספר מסיבות העיתונאים הנמוך ביותר מאז רייגן (14) והעניק את מספר הראיונות הקטן ביותר בארבעת העשורים האחרונים (54). ביל קלינטון קיים 83 מסיבות עיתונאים וטראמפ קיים 39; ברק אובמה העניק 275 ראיונות, וטראמפ – 202. אנשיו של ביידן לא מתנצלים על גישה זו: לדעתם מדובר במתכונות שאבד עליהן הכלח ושיש לנשיא דרכים הרבה יותר טובות להעביר את מסריו. אולם, מדגיש הפוסט, ביידן לא החליף את התקשורת בדרכים אחרות לתקשר עם הציבור כגון מפגשים עם בוחרים. הטקטיקה הזאת מלמדת, כי יועציו סבורים שהסיכון אינו שווה את המחיר. ביידן ועוזריו אומרים שגילו הוא נושא לגיטימי לוויכוח, אך טוענים שהוא הוכיח את התאמתו לתפקיד. "הדבר היחיד שאני יכול להגיד הוא: תסתכלו עלי", נוהג ביידן לומר. יש בהחלט סיבות לחשוב שהוא כשיר: ביידן נראה חד בנאום מצב האומה לפני חודשיים ומי שנפגש איתו מעיד שהוא מנהל דיונים בצורה הקופצנית האופיינית לו. במובנים רבים נשיאותו של ביידן מוצלחת. הוא העביר שורה של חוקים חשובים, כולל מספר גבוה מן הצפוי בהסכמה דו-מפלגתית, וניהל היטב הן את היציאה מהקורונה והן את המלחמה באוקראינה. ביצועיהם של הדמוקרטים בבחירות האמצע הפתיעו לטובה והיו משופרים מאלו שבקדנציות הראשונות של קלינטון ואובמה. דומה שהדמוקרטים הבינו היכן מצויה דעת הקהל: שמאלה מן המרכז בנושאי כלכלה, יותר מתונה בנושאים חברתיים. אפשר לדמיין תרחיש בו החששות לגבי גילו של ביידן מתפוגגים, מעיר הטיימס. אולי לבוחרים אכפת ממנו פחות מכפי שטוענים הפרשנים והם יבחרו בו שוב מאותן סיבות של הפעם הקודמת: יש לו הילה של מתינות וחמלה, בניגוד לרבים אחרים בפוליטיקה האמריקנית. יריבו, בין אם יהיה טראמפ (בן ה-76) או אחר, צפוי להמשיך את הסטת הרפובליקנים לעבר הקיצוניות. אבל עדיין מרחפת השאלה: אם ביידן כה נמרץ ויעיל כפי שטוענים עוזריו, מדוע הוא מבלה כה מעט זמן במפגשים פומביים?