רפורמות שנועדו לפתור בעיה אחת יצרו לעיתים אחרת. מנינג נהנה מגישה למידע רב, כי אחד הלקחים של 9/11 היה שה-CIA וה-FBI אינם חולקים מודיעין זה עם זה. אנליסטים קיבלו גישה רחבה יותר – ומנינג ניצל אותה. ג'יימס קלאפר, שהיה מנהל המודיעין הלאומי שהוביל את בדיקת הפנטגון בפרשת מנינג, אומר שאחריה נקבעו כללים חדשים, אבל האכיפה לא הייתה אחידה לרוחב משרד ההגנה, והפיקוח התרופף לאורך הזמן משום שהמגבלות נראו מוגזמות.
לדברי קלאפר, יש צורך במערכת מקיפה לפיקוח על "התנהגות אלקטרונית" של בעלי סיווג גבוה, אשר תזהה דגלים אדומים. בפרשת מנינג פספסה המערכת את סימני האזהרה. מנינג עבר ניסיון אישי קשה בעירק כאשר ההדלפות החלו; סנואדן הפך מעובד מסור ב-CIA לאדם מסוגר וכועס כאשר היה לספק חיצוני של ה-NSA.
המערכת דורשת נשיאה באחריות, אך כיצד יש לאכוף אותה? כאשר גייטס היה שר ההגנה, הוא פיטר בכירים בשל פשלות. אבל אחרי פרשת מנינג היועצים המשפטיים הזהירו אותו, שלפני שהוא מפטר מישהו – עליו להיות ער לכך שמתקיימים הליכים פליליים. ממשל ביידן ניצב בפני אותה בעיה בטיפולו בפרשת דיסקורד, מציין איגנציוס. אנשי מודיעין בכירים עדיין מנסים להבין כיצד טשרה נהנה מגישה למידע כה רב, ובאופן טבעי – אינם רוצים להגזים בתגובתם.
לדעת איגנציוס, התשובה הנכונה היא שהנשיאה באחריות והבקרות צריכים להיות מובנים במערכת. היסודות של בניית מערכת כזו סוכמו לאחרונה בידי חברת אבטחת התוכנה Palantir: "צא מתוך הנחה שהאווירה עוינת", "תאר לעצמך פרצת אבטחה", "לעולם אל תתן אמון, תמיד תוודא", "בדוק בקפידה את החשיפות" ו"כל תנועה צריכה להירשם לצורך ניתוח ובדיקה". זוהי דרך פשוטה יותר והוגנת יותר מאשר להציב את האח הגדול שיציץ כל העת מאחורי הכתף.