בתחילת החודש הודיע מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, טדרוס גבריסוס, על סיומו של הקורונה כמצב חירום בריאותי גלובלי. מספר המתים הרשמי היה 7 מיליון; הארגון מעריך שהמספר האמיתי הוא 20 מיליון. "הקורונה הארוכה" ממשיכה להשפיע על חייהם של מיליונים נוספים, הוא מציין במאמר באקונומיסט. אחד הלקחים המרכזיים מן הקורונה, כותב גבריסוס, הוא שמגיפה היא הרבה יותר מאשר משבר בריאותי. זה אומר, שממשלות חייבות לראות את ההוצאה על הבריאות לא כמחיר אלא כהשקעה ביציבות חברתית, כלכלית ופוליטית וכנושא ביטחוני. מדינות מוציאות סכומים ניכרים על הכנה למתקפות טרור, אך סכומים קטנים על מתקפות נגיפים – העלולות להיות יקרות ומזיקות בהרבה. זה נכון לגבי כל המדינות, שאף אחת מהן אינה חסינה – ובקורונה הפגיעה הייתה קשה במיוחד בכמה מן המדינות העשירות בעולם. הכיצד? התשובה מורכבת, אבל סיבה אחת היא שמדינות אלו חיו בתחושה מזויפת של ביטחון בזכות מערכות הבריאות המתקדמות שלהן, וספגו מהלומה בשל השקעות החסר בבריאות הציבור. במשך עשרות שנים הן השקיעו בבתי חולים וטיפולים נקודתיים ומתוחכמים, ובכך מנעו מחלות והאריכו את תוחלת החיים. אולם, הן נתפסו בלתי מוכנות כאשר היכה נגיף מדבק, לקראתו לא התכוננו. מגיפות פורצות בקהילה, מדגיש גבריסוס. תושבי המדינות העשירות נהנו מגישה טובה יותר לחיסונים ולטיפול, אך מדינות אלו הפעילו בצורה איטית יותר אמצעי הגנה קהילתיים. הן הניחו ש"לי זה לא יקרה" ושמערכות הבריאות המתקדמות שלהן יוכלו לבודד אותן מפני הקורונה. בפועל, המערכות שלהן הוצפו במהירות והן נאלצו להטיל מגבלות קשות על חיי היום-יום. בניגוד לכך, מדינות עניות שכבר התנסו במגיפות, ידעו כיצד להתמודד עם הנגיף. הלקח הוא שמערכת בריאות מתקדמת חיונית להגנה על חייהם של יחידים, אך בריאות הציבור מחייבת מיקוד שונה והשקעות שונות: במעקב אחרי מחלות, במעבדות ובמיוחד בטיפול רפואי בקהילה. האחיות ורופאי המשפחה לא רק מאבחנים ומפנים למומחים, אלא גם יכולים לבצע פעולות רבות מחוץ למרפאות כדי למנוע את המחלות. הבעיות הרפואיות אינן מתחילות בבתי החולים, אלא בבתים, בבתי הספר, ברחובות ובמקומות העבודה – באוויר, באוכל, בתנאי החיים. השקעה ברפואה בקהילה ובבריאות הציבור היא גם השקעה בחוסר השוויון בתוך מדינות וביניהן, אשר הקורונה חשפה בצורה כה אכזרית. למדינות וקהילות עניות הייתה פחות נגישות לחיסונים ולתרופות, למרות שלעיתים קרובות הן נחשפו לסיכון מוגבר בשל שיעור גבוה יותר של עישון, משקל יתר וגורמים אחרים. ההאטה הכלכלית לוחצת על ממשלות להדק את החגורה, אך עכשיו זהו בדיוק הרגע המתאים לבצע השקעה אסטרטגית בבריאות, אשר תניב פירות במשך דורות רבים – טוען גבריסוס. ארגון הבריאות העולמי הוקם לאחר מלחמת העולם השנייה ומייסדיו קבעו, כי הבריאות אינה רק זכות יסוד אנושית, אלא גם חיונית לשלום ולביטחון העולמיים. הקורונה הוכיחה עד כמה הם צדקו. העדר שיתוף במידע, נתונים, חיסונים וכלים אחרים האריך והחמיר את המגיפה. כעת מדינות נושאות ונותנות על אמנה מחייבת להתמודדות עם מגיפות, וגם על תיקונים כללי הבריאות הבינלאומיים העוסקים בתגובה העולמית למצבי חירום רפואיים. הקורונה הסתיימה כמצב חירום בינלאומי, אך השלכותיה ילוו אותנו עוד שנים רבות. כמו הטראומה הקיבוצית שהובילה להקמת ארגון הבריאות, כך גם המורשת של המגיפה חייבת להיות הכרה בכך שהשקעה בביטחון רפואי מקומי היא השקעה בביטחון רפואי עולמי, ובחברות בריאות יותר, בטוחות יותר, הוגנות יותר ושלוות יותר – מסיים גבריסוס.