כל אלו ביחד מפתים לראות את הירידה בפריון כמשבר המצריך פתרון – אך רבים מגורמיה רצויים בפני עצמם, טוען אקונומיסט. כאשר אנשים מתעשרים, יש להם פחות ילדים. איזון משפחה-עבודה טוב כיום מכפי שהיה בעבר. יותר בחירה היא מצב טוב, ואיש אינו חייב להוליד יותר ילדים למען אחרים. הגירה היא פתרון טוב יותר מאשר עידוד להגברת הילודה, אבל באמצע המאה הנוכחית יקטן מאוד מאגר הצעירים המשכילים והמועמדים להגירה.
מה יכול להשתנות? רבים אומרים בסקרים שהיו רוצים יותר ילדים מכפי שיש להם. הפער בין הרצון למציאות נובע חלקית מחוסר היכולת לכלכל יותר ילדים, בשל מחסור בדיור או בשל טיפולי פוריות כושלים. אבל אפילו אם כל אלו יתוקנו, ההתפתחויות הכלכליות צפויות להוביל לירידת שיעור הפריון אל מתחת ל-2.1. סינגפור נותנת מענקים נדיבים, הטבות מס וסובסידיות לטיפול בילדים – ושיעור הפריון הוא ילד אחד לאישה.
מיצוי הפוטנציאל של המדינות העניות יקל את המחסור בצעירים משכילים בלא להעלות את מספר הלידות. שני שלישים מהילדים בסין חיים באיזורי הכפר ולומדים בבתי ספר ירודים; שני שלישים מההודים בני 34-25 אינם בוגרי תיכון. מאגר הצעירים באפריקה ימשיך לגדול במשך עשרות שנים. קידום הכישורים שלהם רצוי בפני עצמו, ועשוי גם לספק יותר מהגרים צעירים ויזמיים למשקים המשוועים להם. אבל קשה לעודד התקדמות – וכאשר מדינות מתעשרות, הן גם מזדקנות.
מסקנתו של אקונומיסט: בסופו של דבר יצטרך העולם להסתדר עם פחות צעירים ואולי עם אוכלוסייה מצטמקת. כאשר חושבים על כך, התפתחות הבינה המלאכותית באה בדיוק בזמן. כלכלה יצרנית במיוחד ומונעת בינה מלאכותית, עשויה לתמוך ביתר קלות במספר גדל של גמלאים. בסופו של דבר תוכל הבינה המלאכותית ליצור בעצמה רעיונות, תוך הפחתת הצורך בבינה אנושית. יחד עם רובוטיקה, היא עשויה להפחית את מספר הידיים העובדות הדרוש לטיפול בזקנים. אין ספק שיהיה ביקוש להמצאות כאלה.